טקסים, דגלים ומה שביניהם – הפוליטיקה של סמליות בישראל

אם אי פעם צפית בטקס ממלכתי, עמדת בצפירה או ראית פוליטיקאי מניף דגל – אתה כבר יודע: בישראל, אין פוליטיקה בלי סמל.
ולא, אנחנו לא מדברים רק על הלוגו של מפלגת "אופק אחר עם תקווה משודרגת 2025" – אלא על האובססיה הקולקטיבית שלנו לטקסים, סמלים ודגלים. כי אם זה לא צולם עם דגל מאחור – זה כנראה לא קרה.

דגל – לא רק בדגלים

בכל אירוע פוליטי בישראל תמצא לפחות שלושה פריטים:

1. דגל ישראל בגובה שני מטר

2. דגל נוסף של ישראל בגובה שני מטר, אבל בזווית דרמטית יותר

3. עוד דגל ישראל, קטן ושולחני, ליד בקבוק מים מינרליים

   -- פרסומת --

   

אם לא הכנסת לפחות שלושה דגלים לתוך פריים – תישקל שלילת תקציב הבחירות, או לפחות נזיפה מיו"ר הכנסת.

חשוב לציין: ככל שהנאום פחות ענייני – ככה כמות הדגלים תגדל. בנאום ממלכתי במיוחד? גם הדגלים עומדים דום.

טקסים: לאן הולך כל הזיקוק?

בישראל יש טקס לכל דבר:

• טקס פתיחת מושב הכנסת

• טקס סיום מושב הכנסת

• טקס השבעת שרים

• טקס הדחת שרים

• טקס חילופי מנכ"ל משרד לנושאים לא ברורים

• טקס "הנה אני פותח את המיקרופון באולפן"

פוליטיקאים בישראל אוהבים טקסים כי:

1. זה זמן מסך.

2. אפשר להיראות רציניים בלי להגיד כלום.

3. הציבור מתבלבל בין נאום חגיגי להישג אמיתי.

ולכן, כל דבר עובר טקסיזציה – אפילו חנוכת מקלט. מישהו חותך סרט, מישהו מנופף ביד, ומישהו מעלה פוסט עם הכיתוב:
"הגשמנו חלום של דורות – חניון תת-קרקעי בתקן פיקוד העורף!"

הפוליטיקה של ההימנון

כמעט כל עימות בכנסת נגמר או מתחיל בשאלה:
"האם אתה שר את ההימנון?"
אם אתה מהסוג ששר בלב – אתה חשוד. אם אתה מהסוג ששר בקול – אתה פופוליסט. אם אתה מהסוג שעומד בשקט ומכבד – אתה גם וגם.

אגב, להוסיף בית להימנון זו הדרך הכי בטוחה ליצור סערה תקשורתית שתכסה על הצעת חוק שנויה במחלוקת. נסה את זה בבית!

סמלים לאומיים אחרים שעושים קאמבק כשאין מה להגיד:

• המנורה – מופיעה רק על הדוכן כשמדברים על ערכים. נעלמת כשמדברים על תקציבים.

• הרצל – מופיע בכל נאום חגיגי, גם אם הפוליטיקאי מעולם לא קרא עמוד מ"אלטנוילנד".

• דוד בן גוריון – כל אחד טוען שהוא היה בצד שלו. בינתיים בן-גוריון שוכב בקברו ומבקש "חבר'ה, אני הייתי סוציאליסט…"

• השבעת חיילים – יש פוליטיקאים שהצטלמו עם יותר השבעות מאשר חיילים שבאמת גייסו.

ולסיום: הכל סמלי, עד שצריך לעבוד

הבעיה עם עודף סמלים היא פשוטה:
הם מחליפים מדיניות.
במקום רפורמה בדיור – טקס להנחת אבן פינה לפרויקט שייבנה עוד שבע שנים.
במקום לטפל בבריאות הנפש – מצעד לאומי עם סיסמאות וסרטוני תדמית.
כי טקס נגמר מהר. מדיניות זה מסובך.

בישראל, סמל הוא תוכן, תוכן הוא מיתוג, ומיתוג – זה בעצם הדרך הכי בטוחה להימנע מלעשות משהו אמיתי.