העם יוצא להפגין – כי אם אין לחם, לפחות תהיה מחאה עם פודטראק

כל ממשלה ישראלית יודעת: היא לא באמת קיימת עד שצעקו נגדה באבן גבירול, שרו מולה מול הכנסת, ועמדו מולה ברחוב קפלן עם שלט שכתוב עליו "לא נמות טיפשים".
והנה, זה קרה שוב – העם ברחובות.

אבל הפעם, זו לא סתם מחאה.
זו חוויית מחאה ישראלית כוללת: שלטים, סיסמאות, להקה חיה, בלונים בצורת דמוקרטיה, ואוטו-פלאפל עם מבצע על טחינה.

🎤 מה הביא אותנו לכאן?

הכנסת מעבירה חוקים שנראים כמו פרויקט גמר במגמת אזרחות עם הפרעת קשב.
השרים מצייצים דברים שאי אפשר לפרש גם עם מילון.
הרפורמה? ממשיכה, מתפצלת, מתכווצת, מתנפחת – תלוי מי שואל.
והציבור? מאבד סבלנות מהר יותר ממתקן של פלאפון בקריית שמונה.

אז האנשים יוצאים:
– מובטלים וכרישי הייטק.
– דתיים ולייטים.
– צעירים זועמים וקשישים עם מטרייה מתקפלת.

וכולם צועקים:

-- פרסומת --

“העם דורש דמוקרטיה חדשה, או לפחות הסברים בשפה ברורה.”

🪧 שלטים, צעקות, וסלוגנים שפשוט לא עוברים תרגום

רעיונות לשלטים בהפגנות האחרונות:

• "זה לא ימין או שמאל – זה שכל!"

• "ביבי, תפסיק לנסות לכתוב חוקה בטוויטר!"

• "אם זה רפורמה – אז אני סופגניה!"

• "לא נמאס לכם? כי לנו כן!"

• "ממשלה ב-Startup Nation? תביאו מנכ"ל עם KPIים!"

ומדי פעם – גם שלט בודד שמישהו הדפיס הפוך, או הגיע עם שלט מ־2011 שכתוב עליו “צדק חברתי” ושכח למה בא בכלל.

🎶 כי אם כבר מחאה – אז לפחות שתהיה עם גיטרה

בהפגנה הישראלית תמיד יש את:

• המתופף שמתחיל חזק ומתעייף אחרי רבע שעה.

• הזמרת האלמונית שעושה קאבר ל"Imagine" עם כינור חשמלי.

• המרצה למשפט חוקתי שצורח לתוך מגפון כאילו הוא בטקס הדלקת משואות.

• הפודטראק שמוכר המבורגר טבעוני ב־62 שקל ומסביר שזו מחאה נגד הקפיטליזם.

ובין לבין – ח"כ מהאופוזיציה שמגיע להצטלם, מצטלם, ונעלם.

🚓 ואז מגיעים השוטרים

בהתחלה הם באים רגועים.
אחר כך עם קסדות.
ואז עם כריזת “זהו שטח לא חוקי” – למרות שזו כיכר רבין, שיותר חוקית ממשרד הבריאות.

המפגינים שרים.
השוטרים שותקים.
הילדים מציירים בגירים על אספלט.
ויש תמיד מישהו שצועק "די! מה נהיה מהמדינה הזאת?!" כאילו זאת שאלה פילוסופית.

🏁 מתי זה נגמר?

המחאה אף פעם לא נגמרת. היא פשוט משנה צורה:

• משדרת טלוויזיה -> להפגנה -> למחאה שקטה -> למכתב של 1,200 פרופסורים -> לסרטון בטיקטוק -> לחולצה עם כיתוב "די כבר!"

אבל ההרגשה? נשארת:
כשהממשלה ממציאה רפורמות חדשות, הציבור ממציא דרכים חדשות להגיד “די.”

📜 בישראל, מחאה היא לא אירוע חד-פעמי. היא תרבות. היא תחביב לאומי. היא המקום שבו אפשר לשלב דמוקרטיה, מוזיקה חיה, ופיתה דרוזית – ולצאת עם תחושת שליחות, או לפחות עם תמונה טובה לסטורי.