האופוזיציה מתעוררת – ובעצם נזכרת שהיא קיימת

אז עברו כמה חודשים טובים, הממשלה עשתה שמות, העם יצא לרחובות, ובא somewhere במציאות – פתאום נזכרים שיש גם אופוזיציה.
כן כן, אותה חבורה של פוליטיקאים שבתחילת הקדנציה הייתה עסוקה בלהגיד "אנחנו נלמד את הלקח", ואז נעלמה כמו משדר רדיו בטבריה.

אבל עכשיו – משהו השתנה.
אולי זו הרפורמה, אולי זו ההפגנה, אולי זה פשוט FOMO.
בכל מקרה – הם חוזרים, ועם מסר חד:

"הם רעים, ואנחנו… פחות."

👥 מי זו בכלל האופוזיציה?

האופוזיציה בישראל היא כמו קיבוץ בעשור השלישי לקיומו:

• כולם שם,

  -- פרסומת --

  

• כולם בטוחים שהם צודקים,

• וכולם מחכים שהממשלה תיכשל כדי שיוכלו להגיד “אמרנו לכם”.

היא כוללת:

• את מי שהיו פעם בשלטון ועדיין מדברים כאילו הם עדיין שם.

• את אלה שלא היו מעולם בשלטון, אבל כבר מרגישים בשלים לראשות ממשלה כי “יש להם מצגת.”

• את מי שנכנסו בטעות כי חשבו שזה וועד הורים.

• ואת שניים-שלושה אידיאולוגים שעוד מנסים לדבר לעניין, ואף אחד לא מקשיב להם כי אין להם גיפים באינסטגרם.

🗣️ איך נשמעת אופוזיציה שמתעוררת?

• “הממשלה הזו מסוכנת לדמוקרטיה!”

• “אנחנו האלטרנטיבה האחראית!”

• “הגיע הזמן לשים סוף לבלגן!”

• “אני רק רוצה לומר שאני מקשיב לציבור – במיוחד לכם, יואב ונועה מחולון!”

הטון דרמטי, המילים גדולות, והקהל לרוב… די מבולבל.
אבל זה לא מונע מהם לשלוח ניוזלטר.

📣 ומה הם עושים בפועל?

האופוזיציה הישראלית נמדדת לא במעשים – אלא בשאלות:

• האם הצליחה למנוע חוק אחד?

• האם גרמה לאיזה שר להזיע בטלוויזיה?

• האם הפיקה סרטון תוקפני בפונט “אלף נועז”?

• האם מישהו מהקואליציה אמר עליה “זה מסוכן למדינה”?

אם כן – היא ניצחה השבוע.

ובינתיים – היא מגישה הצעות חוק שאין להן סיכוי, מקיימת מסיבות עיתונאים שאין להן קהל, ומופיעה בוועדות הכנסת כאילו הן סדרת דוקו שלאף אחד אין כוח לראות.

📉 ומה חושב הציבור?

הציבור בעיקר תוהה:

• “רגע, מי זה היו”ר של האופוזיציה עכשיו?”

• “הם בעד הרפורמה או נגד? זה תלוי ביום?”

• “מתי הם הפכו להיות קצת דומים לממשלה הקודמת?”

• “ולמה כולם נראים כאילו הם יצאו מוויכוח בקבוצת ווטסאפ משפחתית?”

לרגעים נדירים – יש תקווה:
איזו אמירה מרגשת, נאום טוב במליאה, קמפיין שנראה פחות כמו פרסומת למסטיק.
אבל אז מישהו מהם עושה ראיון אצל אראל סגל – וזהו, הלכה התנופה.

🧃 תקרית הגזים והקפה הקר

כמובן, שום פרק על האופוזיציה לא שלם בלי זווית מביכה:

• ח"כ ממרצ שואל במליאה אם אפשר להביא תה צמחים.

• ח"כ מהליכוד באופוזיציה לשעבר בטעות מצביע בעד חוק ממשלתי – כי חשב שהוא עדיין בקואליציה.

• מישהו מביא פחזניות לדיון חוקתי.

• יושבים בישיבת סיעה בזום, אחד מהם שוכח למי מותר לדבר.

בקיצור – ניכר שהם בדרך. רק לא ברור לאן.

📜 האופוזיציה בישראל היא כמו פיה בסיפור ילדים: אתה לא בטוח אם היא קיימת, אבל כשיש צרות – כולם פתאום רוצים אותה. היא צועקת, מזהירה, מקיימת תדרוכים, ובסוף מצייצת: “אנחנו מוכנים לקחת אחריות”. ואז הולכת להתראיין ברדיו דרום.