אם רציתם לדעת מה באמת קרה בישיבת הקבינט הסודית שאיש לא אמור לדעת עליה (אבל איכשהו שודרה בשידור חי ברמזים בטוויטר), אתם במקום הנכון.
כי בזמן שהטילים המריאו, הגנרלים תידרכו, והמזרח התיכון החזיק את הנשימה – בירושלים התנהלה דרמה קטנה, צעקנית, מרובת קפה שחור ודפי פרינט, עם ניחוח של פשרה ישראלית מקורית.

ההצגה מתחילה

ביבי נכנס ראשון.
משקפי שמש כהים, חיוך של “אני לא יכול לאשר כלום, אבל זה הצליח”, ולוח שנה פתוח על 1981.

גלנט הגיע חמוש.
לא בנשק – אלא בתיק גב צבעוני של הילדה, שהכיל תיקיות, קופסת אגוזים, ומפה של טהרן מלפני המהפכה. הוא התיישב בשקט, אבל ליטף בעדינות את כפתור ה"הפצץ" כמו אבא שנזכר בחופשה באילת.

לפיד הופיע חמש דקות באיחור.
בידו כוס של אספרסו ובפיו שאלת תם:
"האם תקיפה היא תמיד הפתרון, או שמא יש כאן רובד תודעתי של מורכבות בינתרבותית?"
החדר השתתק. לא בגלל השאלה – אלא כי כולם ניסו להבין אם הוא מקריא מטור של נעמי חזן או שזה מקורי.

רה"מ: מצב רוח גרעיני

נתניהו דיבר ראשון. הציג את המבצע כ"שילוב של תחכום, אומץ, ומעקב של 17 שנה אחרי פקח אחד מהסוכנות הבינלאומית שהלך עם תיק חשוד". הוא עבר בין שקפים עם אנימציות ממוחשבות של הבום באיספהאן, והסביר ש"זה לא סתם תקיפה, זו הצהרה".

-- פרסומת --

בפינה, מתן כהנא הנהן. אף אחד לא שאל אותו כלום, אבל הוא הניד ראשו כמו ילד בטקס יום הזיכרון שנבחר להניח זר.

הדרמה האמיתית – הפינג פונג בין בוגי לגולדקנופף

בני גנץ, כמו תמיד, היה בעד ונגד:
"אנחנו תומכים, אבל דורשים להיזהר. נילחם בתקיפות, אבל גם נגד תקיפות. נפעל, אך גם נשקול."

גולדקנופף, שחשב שבא לקבינט דיור, שאל:
"זה קשור לבנייה רוויה או שזה משהו ביטחוני נטו?"

בוגי יעלון, שנכנס כפרשן אורח לאוזן של גלנט, זרק:
"פעם היינו מדברים על ערכים. היום רק מפציצים."
גלנט ענה לו בלחישה: "פעם היית שר ביטחון, היום אתה רק בטוויטר."

המודיעין – על מלא

ראש המוסד הציג את הפעולה במצגת PowerPoint של 137 שקפים, כולל גרפיקה מונפשת של הצנטריפוגות מתפרקות לצלילי "Time to Say Goodbye".
כשסיים, ראש השב"כ העיר: "יפה. אצלנו זה נראה פחות זוהר, יותר מדויק."
ונציג אמ"ן לחש בלחש חשאי: "הצלחנו להשחיל להם סוס טרויאני בדמות עדכון תוכנה למערכת ההגנה. מאז הם לא מצליחים להתחבר לווייפיי."

סצנת הסיום: חיבוק של אסטרטגיה

אחרי חמש שעות, ביבי סיכם: "זה לא מבצע. זו מגילת אסתר בגרסה אווירית."
לפיד הציע להקים צוות בדיקה חוץ-ממשלתי לבחינת ההשלכות התודעתיות.
גלנט הציע קפה.
וחברי הקבינט יצאו להפסקת סיגריה – רק כדי לגלות שהדוברות כבר הספיקה להדליף 30% מהדיון, עם כותרת:
"הממשלה מאוחדת – כל עוד לא שואלים שאלה."

ומה עשה בינתיים חמינאי?

בטהרן, הרוחני הראשי שלח הודעה קולית בטלגרם, שבה טען ש"הציונים תקפו, אך נפשנו נשארה טהורה". הוא גם ביקש סליחה מאיש תחזוקה שהאשים בטעות בכניסת המטוס לתוך אזור הרדאר הלא נכון.

בדיעבד, הסתבר שלא הייתה להם מערכת נ"מ בכלל – רק שלט שמפחיד יונים.

לסיכום: הקבינט לא אישר – הוא נגרר

למרות שדיברו גבוהה, ישבו נמוך. ובסוף, כמו תמיד, לא התקבלה החלטה – היא פשוט קרתה. וכולם התיישרו אחריה.
כי במדינה שלנו, לא צריך אישור למבצע – צריך שיהיה הצלחה. ואז פתאום כולם היו בעד.
גם אם רגע לפני זה הם שאלו אם אפשר להפציץ, אבל לא להפחיד.

מחר בפרק 5:
"חמינאי מבקש הפסקת אש, ושוודיה מציעה לו טיפול זוגי עם האו"ם. מה קורה כשהאויב ממצמץ – אבל התקשורת דורשת שנחכה שיגיד סליחה קודם."