ברוכים הבאים לתיאטרון המשפטי של מדינת ישראל

יש רגעים שבהם ההיסטוריה לא נכתבת – היא מתבשלת. על אש בינונית, עם הרבה שמן דלגיטימציה, רוטב חשדנות, וקישוט של מראית עין. ברוכים הבאים למטבח המשפטי של מדינת ישראל, שם התבשיל המרכזי כבר שנים הוא "תיקי נתניהו", אבל ההגשה? כמו בפריז – קטנה, מנופחת, יומרנית, ומאוד יקרה למשלם המיסים.

נדמה שאם הייתם נוחתים מהמאדים ופותחים עיתון בארץ, הייתם בטוחים שבנימין נתניהו המציא את השחיתות, את ההון-שלטון, ואולי גם את הקורנפלקס של תלמה. אבל בואו נעשה סדר: אין כאן מאבק בשחיתות. יש כאן מאבק בנתניהו. נקודה.

איך הפך המנהיג הפופולרי ביותר ללקוח קבוע בפרקליטות

נתניהו הוא ראש הממשלה שנבחר הכי הרבה פעמים בתולדות המדינה. זה נתון. אבל במקום לקבל כבוד ממוסדות המדינה, קיבל מערכת שלמה שקפצה על ההזדמנות להוריד אותו מהבמה – לא בקלפי, אלא באולמות שופטים. מערכת משפטית שלא קיבלה את תוצאות הבחירות, אז החליטה שהיא תעשה סדר בעצמה.

-- פרסומת --

בכל פעם שנראה שהימין קרוב מדי למימוש כוחו – תמיד קופץ איזה כתב אישום. ואם לא עובד – אז דליפה. ואם לא דליפה – אז פסק דין על משהו מ-2008 או באגס באני שזוכה לעדנה מחודשת ונקרא לדוכן העדים. ובין לבין, נכתבת התזה האקדמית הכי ארוכה בהיסטוריה: "כיצד ניתן להפיל ראש ממשלה נבחר בלי להיראות כמו דיקטטורה משפטית".

סעיף השוחד החדש – עיתונות לא מחבקת מספיק

תכירו את ההמצאה המשפטית הכי יצירתית מאז חוק דרעי-ששון: תיק 4000. בתפקיד השוחד – כיסוי תקשורתי חיובי. כלומר, מה שהיה פעם נורמה פוליטית בסיסית (להעדיף עיתון תומך), הפך אצל נתניהו לחשד פלילי.

אם כך, מעניין למה לא פתחנו בחקירה את אהוד ברק על ידיעות אחרונות, את רבין על דבר, או את יאיר לפיד על שבעה ימים. אולי כי כל עוד אתה מהצד הנכון של המפה – כל מו"מ עם מו"ל זה "קמפיין ציבורי". ואם אתה נתניהו? זה "קונספירציה פלילית".

במילים אחרות: עיתונאי מחבק – טוב. עיתונאי שאוהב את נתניהו? "חייבת להיות כאן שחיתות".

כששלטון הפקידים שוכח מי הריבון

המערכת המשפטית בישראל מתנהלת לעיתים כאילו היא נבחרת – ולא נבחרת על ידי אף אחד. היועמש, הפרקליטות, בתי המשפט – כולם משחקים תפקיד מרכזי בניסיון לדחוק ראש ממשלה מכהן החוצה, כשכל אמצעי כשר: סיקור מגמתי, הדלפות פליליות, תיאום עם כלי תקשורת ויצירת אווירה ציבורית שלפיה נתניהו כבר אשם – רק נותר לפרט באיזו שיטה.

העובדה שבמשך 7 שנים (!) מנהלים את משפט ראש הממשלה בלי סוף נראה כמו פרק אבוד של סיפורה של שפחה. הכל תקוע, והציבור כבר מזמן הבין שהמטרה אינה הוכחה – אלא העינוי.

המסר ברור: תבחרו בימין כמה שתרצו – אנחנו יודעים איך לסכל את זה בדיעבד.

בג"ץ, היועמ"ש והפרקליטות – רפובליקת פליליזציה עצמית

במערכת המשפט בישראל קיים עיקרון בלתי כתוב: ככל שאתה יותר שמרן – ככה אתה יותר חשוד. ימין? כנראה פופוליסט. דתי? כנראה חשוך. תומך ברפורמה משפטית? אז אתה כמובן אויב הדמוקרטיה.

וכשנתניהו מנסה להוביל רפורמה במערכת המשפט – פתאום הוא חשוד בשוחד, מרמה והפרת אמונים. כלומר, כל ניסיון לאזן את כוחה של מערכת המשפט – נתקל אוטומטית במכה משפטית נגדית. הדמוקרטיה היחידה בעולם שבה שומרי הסף הפכו לשוטרי מחשבות.

ולמה זה עובד? כי תקשורת מגויסת, כי האליטה המשפטית בנתק מוחלט מהעם, וכי השמאל כבר מזמן הבין שהוא לא ינצח בקלפי – אז עדיף לו לנצח בבית המשפט.

לא צדק, לא משפט – אלא הפיכה איטית

משפט נתניהו הוא לא מאבק בשחיתות – הוא מאבק נגד שלטון ימין דמוקרטי. אין כאן עיקרון – יש כאן תקדים מסוכן. זה לא על נתניהו – זה עלינו. אם זה מצליח להם איתו – זה יעבוד גם על כל נבחר ימין אחר.

ברוכים הבאים לישראל 2025: מדינה שבה מערכת המשפט מחליטה מי ראש ממשלה, מה מותר לפרסם, ומי מותר שיאהב אותך בעיתון. כל זה בשם "הדמוקרטיה" – שנחטפה בידי חונטה בירוקרטית מחויכת עם פסקי דין שכתובים בעברית, אבל מריחים כמו סובייטים.

העתיד המשפטי? תלוי בכמה נצליח להבין את התסריט, ולצאת מהסרט. כי את חמינאי כבר יש לנו ממילא בצפון.

נספח מיוחד: דונלד טראמפ נכנס לזירה – ותוקע גרזן בפסקי הדין

וכאילו לא הספיקה הדרמה המקומית, נכנס לזירה אדם שיודע דבר או שניים על רדיפה פוליטית באמצעות מערכת המשפט – הנשיא (לשעבר, ואולי גם לעתיד) דונלד ג'יי טראמפ. מי שחווה על בשרו אינספור כתבי אישום, חקירות, הדלפות ונסיונות הפיכה משפטיים בגרסת ניו יורק, מבין מיד במה מדובר. וכשטראמפ מסתכל על משפט נתניהו, הוא לא רואה ראש ממשלה – הוא רואה את עצמו.

לאחרונה, טראמפ חזר והצהיר בראיונות כי "המשפט של ביבי הוא בושה. בושה לדמוקרטיה. זה רדיפה פוליטית ברורה". לטענתו, האליטות המשפטיות "בכל מדינה חופשית לכאורה" מנסות להפיל מנהיגים שמייצגים את העם – לא את האליטה. "ביבי הוא חזק, הוא לוחם, והוא ינצח – בדיוק כמו שאני אנצח," אמר טראמפ באירוע של תומכים.

ובישראל? כמובן שהאמירה התקבלה בזלזול בתקשורת: "טראמפ מתערב בהליך משפטי!" צעקו הכותרות. כאילו שכל העיתונות הישראלית לא מתערבת כבר שבע שנים בכל שלב של המשפט עם מיקרוסקופ וציוץ.

הקרבה בין טראמפ לנתניהו כבר מזמן חורגת מהצהרות ידידות. שניהם מנהיגי ימין, פופולריים מאוד, שנתפסים כאיום קיומי על הסדר הישן – וכדי להפיל אותם, האליטות מוכנות לשרוף גם את שלטון החוק, גם את העקרונות, וגם את ההיגיון.

ובשני המקרים – הציבור, זה שתומך בהם, מרגיש שהמשחק מכור. שאפילו אם הם ינצחו בבחירות – שופטי הצללים ייפגשו איתם מאחורי הקלעים, עם תיק פלילי ביד.