2025

פסטיבל האיוולת גרסת 2025: העולם חוגג מדינה פלשתינית מדומיינת

זו לא מדינה – זו פיקציה. זו לא תנועת שחרור – זו תעשיית סחיטה בינלאומית. והכרה במדינה כזאת היא לא "מעשה שלום" אלא פרס על טרור. כל מי שמרים יד בעד החלטה כזו אומר למעשה: "רצחתם, חטפתם, יריתם – קיבלתם גבול, דגל ומושב באו״ם".

20 בספטמבר 2025

הפוליטיקה הישראלית פרק 38: הכנסת – המקום שבו אף אחד לא באמת מסכים

📜 הכנסת היא כמו במה גדולה לתיאטרון פוליטי, עם עשרות שחקנים שמניעים את העלילה בכישרון רב – גם כשאין באמת קונצנזוס, או שבסוף מתקבלת החלטה מבולבלת.
אבל זה בדיוק מה שהופך את הכנסת למרכז הפוליטי הכי דינמי ומרתק בישראל.

19 בספטמבר 2025

שגרה בצבע אדום – טור 14: כשקונים מקופאית במרכול, ומגלים ששתיתם ביחד קפה במקלט לפני שבועיים

בין מוצרי החלב לפתק של מבצע על קטשופ, קלטתי: יש אנשים שהיית איתם בשיא האינטימיות – בחליפת שינה ועם פנים של 4 לפנות בוקר –
ועכשיו אתה לא בטוח אם זה לגיטימי לומר להם שלום.

16 בספטמבר 2025

שיגעון האופניים הישראלי 🚴

פעם, רכיבת אופניים הייתה עניין לילדים עם מכנסיים קצרים וברכיים פצועות … היום? זו דת.
והמקדשים שלה — לא נמצאים בירושלים, אלא על שבילים מאובקים בדרום, בירוק אינסופי של הכרמל, או בקטע מוזר באמצע נס ציונה שהפך פתאום ל"סינגל ברמת קושי בינונית־מאתגרת עם ירידות טכניות וסוויץ'בקים".

15 בספטמבר 2025

כשהרפואה פוגשת את האבסורד: התור בבית המרקחת

התור, גבירותיי ורבותיי, הוא אולי ההמצאה הגדולה ביותר של הציוויליזציה – אחרי הגלגל, הפלאפל והקרטיבים. ונדמה שאין מקום בו התור הופך להיות חוויה קיומית, רגשית ולעיתים אף טראומטית, כמו בבית המרקחת.
למה דווקא שם? כי בתור לקופת חולים קורה תהליך נדיר שבו זרים גמורים הופכים לקהילה, והתרופות הופכות לתירוץ לשיחה נפשית.

14 בספטמבר 2025

פרידה מחבר: צ'ארלי קירק – האיש, הרצח, והמאבק

הרצח של צ’ארלי הוא לא רק טרגדיה אישית. זה פצע בחברה. אבל האמת הכואבת היא שהרצח התחיל מזמן – לא עם הכדור, אלא עם ההכפשות. שנים תקשורת מגויסת ציירה אותו כאויב. שנים באקדמיה הסבירו שהוא מסוכן. שנים ברשתות החברתיות ניסו להעלים אותו מהפיד שלנו.
וכשאתה מתייג אדם כ"איום לדמוקרטיה" מספיק פעמים – אל תתפלא אם מישהו ייקח את זה צעד אחד קדימה.

13 בספטמבר 2025

אחרי הכדור – איך מנצחים את המלחמה על התרבות

המוות של צ’ארלי קירק הוא לא רק סוף של פרק. הוא תחילתה של תקופה. אם עד היום היה אפשר להעמיד פנים שאנחנו חיים בתוך "שיח דמוקרטי", היום ברור שזה כבר לא ויכוח על רעיונות אלא מלחמה על עצם הלגיטימיות שלנו.
השאלה הגדולה היא לא מה נעשה עם המתנקש, אלא מה נעשה עם המורשת שצ’ארלי השאיר אחריו

13 בספטמבר 2025
פתיחת תפריט נגישות
×