הציבור הוא הריבון, המלך, הפוסק האחרון – וגם זה שיתחרט בעוד שלושה חודשים.
הוא ציני אך נאיבי, עצבני אך אדיש, וחשוב מכל – הוא לעולם לא אשם.

הגיע הזמן לצלול פנימה אל תוך היצורים הפוליטיים המוזרים ביותר בנוף הישראלי – אלה שמתחילים כ"תנועה" עם חזון, מתגלגלים להיות "מפלגה" עם מצע, ובסוף מתכווצים ל־4 מנדטים וקבוצת וואטסאפ.

בחירות בישראל זה לא רק דמוקרטיה – זה פסטיבל של הבטחות בלתי ניתנות לקיום, סרטוני טיקטוק מביכים, וקרבות טיטאנים בין אנשים שלפני חודש היו באותה מפלגה

בישראל של 2025 יש לנו איום מצפון, מדרום, ממזרח – וגם ממרכז תל אביב
אומרים שלכל דבר רע יש צד טוב אבל קשה למצוא יתרונות בהמון שמגיע עם דגלי ישראל להפגין נגד… ישראל, כשמאות אלפי עוקבים בערבית מתרגמים בלייב את השלטים.

העיתונאי הפוליטי הוא כמו נביא בשערי העיר – רק שבמקום לזרוק אבנים, הוא מצייץ.
הוא יודע הכל, שומע מה שלא נאמר, ומנחש מה יקרה לפני שזה בכלל עלה לדיון.
ובפוליטיקה הישראלית – לפעמים הוא זה שכותב את התסריט, לפני שהפוליטיקאים אפילו קראו את ההוראות.

הפקידים הבכירים – מי באמת מושך בחוטים כשאף אחד לא מסתכל
הגענו לפרק שבו הפוליטיקה עוזבת את האולפנים, את המיקרופונים ואת הקלפיות – ונכנסת לאזור האפור של הכוח האמיתי: האנשים שלא נבחרו אבל יודעים בדיוק מי כן ייבחר.

📜 הוועדות הן הלב הפועם של הכנסת – רק עם הרבה קפה, תקנונים וחוקים בתנור.
כאן לא נולדים הכוכבים, אבל כאן מנסחים את התסריט של ההצגה הגדולה.