איך מדינה מחזיקה עשירים במימון מלא – ועדיין מתווכחת מי “נושא בנטל”

יש חגים בלוח השנה הישראלי. יש יום העצמאות, יש יום כיפור, יש מימונה, ויש גם חג אחד שלא מופיע באף יומן –
חג הפנסיה התקציבית.

זהו חג נצחי, רב־שנתי, רב־דורי, כזה שלא תלוי בעונות השנה אלא רק בדבר אחד:
שאתה לא זה שמשלם עליו.

פנסיה תקציבית – הקסם שהשוק החופשי לא ידע עליו

למי שעדיין תמים (או צעיר מדי), נסביר בקצרה:
פנסיה תקציבית היא שיטה שבה אדם עובד בשירות הציבורי, פורש, ומאותו רגע המדינה – כלומר, אתה – ממשיכה לשלם לו משכורת חודשית עד יומו האחרון.
ולפעמים גם אחרי, אם אלמנתו בעניין.

לא חסכת?
לא השקעת?
לא לקחת סיכון?

לא נורא.
יש תקציב. והוא של מישהו אחר.

מי חוגג?

רמז: לא מי שעובד עכשיו

החוגגים המרכזיים הם:

• פקידים בכירים לשעבר
• מערכת הביטחון (שכבר מזמן הפכה למערכת רווחה עם מדים)
• שופטים, פרקליטים, רגולטורים, וכל מי שהסביר לך פעם למה אתה מסוכן לדמוקרטיה

כל אלה יושבים היום בבית, לוגמים אספרסו, ומקבלים בכל חודש SMS מהבנק:
“התקבל תשלום מהמדינה”.

והמדינה?
היא אתה.

מדינת הסטארט־אפ – עם קופה של ועדי עובדים משנות ה־70

ישראל אוהבת לספר לעצמה שהיא קפיטליסטית, יזמית, חופשית.
אבל מתחת לחליפה של הסטארט־אפ נחשפת בטן רכה של כלכלה סובייטית.

הדור שעיצב את הפנסיות התקציביות:

• קבע לעצמו תנאים
• הצמיד אותם למדד
• הבטיח לעצמו שקט
• והעביר את החשבון לדור הבא

הדור הבא?
עובד.
משלם מסים.
שוכר דירה.
חוסך בקושי לפנסיה צוברת עם תשואות של “אולי”.

“אבל הם תרמו למדינה!”

נכון.
גם ההורים שלנו תרמו למדינה.
גם סבא שלנו.
גם מי שפתח חנות בפריפריה.
גם מי ששירת מילואים עד גיל 45.

אבל משום מה, רק קבוצה אחת קיבלה על זה קצבה מובטחת לכל החיים.

ציונות, מסתבר, היא דבר נפלא –
כל עוד אתה יוצא ממנה עם תלוש.

מערכת הביטחון: בין צבא העם לצבא הפנסיה

הבדיחה הכי פחות מצחיקה היא זו:

לוחם קרבי שמשתחרר בגיל 21 – יוצא לשוק חופשי.
קצין קבע שמשתחרר בגיל 45 – יוצא לפנסיה.

והמדינה?
ממשיכה לשלם לו עוד 35 שנה.

זה לא תגמול.
זה מנגנון.

מנגנון שמגדיל גרעון, מצמצם תקציבי חינוך, ומסביר לך שאין כסף –
אבל רק אחרי שסגר את התשלום הקבוע לגמלאי.

הצדק החברתי, גרסת הפנסיה

השמאל אוהב לדבר על “צדק חלוקתי”.
רק שכאן החלוקה ברורה מאוד:

• צעירים – משלמים
• עצמאים – משלמים כפול
• חרדים וערבים – מחוץ למשחק
• פנסיונרים תקציביים – חוגגים

אבל אל תדאג, זה הכול “חוקי”, “היסטורי” ו”מורכב”.

ומה קורה כשמישהו מעז לשאול?

אז אומרים לו:

• “אל תסית”
• “זה פוגע במורל”
• “זה מסוכן לביטחון”
• “זה פופוליזם”

כי אין דבר יותר מסוכן בישראל מאשר אזרח ששואל:
למה אני עובד – ומישהו אחר מקבל?

ציונות של אחריות מול ציונות של קופה פתוחה

הציונות של פעם דיברה על:

• עבודה עברית
• ערבות הדדית
• הקרבה

הציונות של הפנסיה התקציבית מדברת על:

• זכויות מוקנות
• התחייבויות עבר
• “אל תיגע לי בתלוש”

זו לא שנאה.
זו לא קנאה.
זו דרישה בסיסית להגינות.

לא לבטל – אלא להפסיק להתעלם

אף אחד לא מציע לזרוק אנשים לרחוב.
אבל כן מותר להגיד בקול רם:

פנסיה תקציבית היא מנגנון מיושן, יקר, לא שוויוני, ולא ציוני.

ציונות אמיתית לא חיה על חשבון הילדים שלה.

אבל אל דאגה.
עד שזה ישתנה –
החג יימשך.
והחשבון?
כרגיל – אצלך.