איך שרדנו את המגפה התרבותית הזו עם חצי חיוך ודוכן שווארמה

🧠 מבוא: העולם התעורר – ואנחנו הלכנו לישון בצהריים

בזמן שסטודנטים באמריקה צעקו על פסלים, עיתונאים בלונדון ביקשו סליחה על צבע עורם, ובניו יורק אנשים התווכחו אם לומר "אמא" זה פשע שנאה מגדרי – בישראל מישהו בדיוק צרח:
"אחי! אמרתי בלי חמוצים!"

בעוד ה-Woke מתפשט בעולם כמו טיקטוק עם כוונות טובות וערך קלורי של נייר טואלט, כאן בישראל משהו מוזר קרה:
לא רק שלא אימצנו את השיח – לעיתים קרובות פשוט פיהקנו מולו.

🌍 מה זה בכלל WOKE – ולמה כולם כל כך מתעצבנים?

WOKE, או בתרגום חופשי: "ער", הוא מונח שמתחיל בכוונות טובות: מודעות חברתית, צדק מגדרי, שוויון גזעי.
אבל עם הזמן, הוא הפך לשם קוד למשהו אחר לגמרי:
תרבות של ביטול, זהות כקריירה, תיקון עוולות היסטוריות באמצעות ביטול כל מה שאינו אתה, ותחושת עליונות מוסרית שמבוססת על שיתופים באינסטגרם.

אם אתה לבן, סטרייט, יהודי, בטח לא שמאלן – מזל טוב! אתה ה"איש הרע" כברירת מחדל.
אם אתה גם לא מוותר על בשר, אוהב את המדינה, ויש לך דגל על המרפסת – אתה כבר בגדר איום קיומי.

🇮🇱 למה דווקא ישראל מצליחה להחזיק מעמד?

1. כי כאן החיים הם לא סדנת רגש

המציאות הישראלית – עם טילים, מילואים, פקקים וסבתא ממרוקו – לא משאירה הרבה מקום לדיונים פילוסופיים על שפת פנייה לא-בינארית.

-- פרסומת --

אתה לא באמת יכול לבטל מישהו כי הוא השתמש בלשון זכר, בזמן ששניכם חופרים שוחה במילואים כי חיזבאללה בדיוק התחיל לשדר תכנית ריאליטי מהבונקר שלו.

2. כי כולנו מיעוטים – אז למי תתלונן?

בישראל, כל אחד הוא חלק ממיעוט כלשהו:
אתה דתי? מיעוט.
אתה חילוני? מיעוט.
אתה ימני? מיעוט בתקשורת.
אתה שמאלני? מיעוט בקלפי.
אתה אוהב אננס על פיצה? לך תטפל בעצמך.

ככה שהשיטה של "מיעוט מול הרוב המדכא" פשוט מתרסקת כאן מהיסוד.
אין פה "לבנים פריבילגיים" – יש פה מזרחים, אתיופים, עולים, חרדים, דרוזים, והכי גרוע – תל אביבים שמאמינים שהם נרדפים בגלל שקוראים להם "אשכנזים".

3. כי ישראלים פשוט לא מבטלים

מה תעשה עם הומור של גורי אלפי, ציניות של ביבי, קללות של סבתא עיראקית ותלמידי תיכון שמעלים סרטונים לאינטרנט תוך כדי השבעת צה"ל?

אם תנסה לבטל מישהו – הוא פשוט יענה לך:
"יאללה יאללה, סיימת?"
ואם תתעקש – הוא ישלח לך מם של בנט במדי פוקימון.

🧓 הסבתא שתציל את הציונות מהביטול

אי אפשר לעשות WOKE עם סבתא ישראלית.
ניסית פעם להסביר לסבתא שלך את המונח "ג'נדר קווירי"?
בתגובה היא תציע לך מרק עוף ותשאל אם אתה רעב.
הסבתא הישראלית לא רק חסינה בפני טרנדים – היא נלחמת בהם באמצעות חמלה, קשיחות ויכולת קרב בשוק מחנה יהודה.

היא לא תשאל "איך אתה מזדהה היום", היא תשאל "למה רזית".
והשיחה תיגמר בזה שהיא שולחת אותך הביתה עם קופסת אוכל, צנצנת חמוצים ודימוי גוף הרוס.

🧱 הקונפליקט הבסיסי: WOKE זה תיאוריה – ואנחנו עם של פראקטיקה

ה-WOKE רוצה לתקן את העולם דרך שפה.
הישראלי מתקן את העולם דרך מעשים.
אנחנו לא עסוקים ב"לכנות אותך נכון", אנחנו עסוקים ב"לחלץ אותך בזמן".
זה ההבדל בין דיון בפקולטה לבין צוות חילוץ בצפון.
ובין דגל הגאווה למדים עם טלאי כתום בבקעת הירדן.

🧠 רגע של עומק ימני: מה מסוכן באמת ב-WOKE?

ה-WOKE אינו רק מגוחך, הוא מסוכן כי הוא שוחק את הזהות הבסיסית של האדם והחברה:

• מחליף ערכים נצחיים בזהויות מתחלפות
• מקדם רגשות על פני אחריות
• מנפח אג’נדות קיצון בשם מוסר מדומה
• מפצל את החברה לקבוצות נעלבות, מתחרות, מבוטלות

בישראל, עם כל הוויכוחים והבלגן – עדיין יש תחושת שייכות, שליחות, והכרה שהמציאות מורכבת יותר מהשטנצים התרבותיים שמגיעים אלינו מהאקדמיה בקליפורניה.

😎 ומה אנחנו כן עושים במקום?

• אנחנו הולכים לצבא, ולא רק מרגישים פטריוטים – אנחנו עושים פטריוטיות.
• אנחנו מתווכחים בלי סוף, אבל עדיין אוכלים יחד בשישי בערב.
• אנחנו יודעים שגבר ואישה הם לא "הבניה מגדרית" – אלא פשוט הדינמיקה הכי ישראלית שיש.

ובסוף, במקום להתפצל לעוד ועוד קבוצות עם שמות משונים, אנחנו פשוט – נלחמים, שורדים, ובונים את המדינה יחד.

✡️ סיכום: עם אחד, תקוע בלחץ – אבל ער ל-WOKE בדיוק כמו שצריך

ה-WOKE הוא כמו קינואה בטוסטוס – הוא לא מתאים לשטח.
הוא אולי מרשים בכנסים אקדמיים ובאולפני ניו יורק, אבל הוא פשוט לא מחזיק מים מול טנק, סבתא עם דעות נחרצות, או חברת כנסת לשעבר שצורחת באמצע דיון בוועדת כספים.

ישראל אולי תקועה בפקק כרוני – אבל לפחות היא לא נסחפה עם השיטפון התרבותי הזה.
ואולי, רק אולי, דווקא מפה תבוא תזכורת לעולם:
שפיות זה לא פחד, אלא הבנה שאנשים הם יותר מהגדרות.
וגם:
אמא זה עדיין אמא.
גבר זה לא קללה.
ולא כל פוסט צריך להיות כתב אישום מוסרי.