איך פרחים, מבטים עמוקים ושיחות עד חצות מתחלפים בשלט של המזגן שאף אחד לא מוצא כשהכי צריך אותו

זה התחיל כמו בסרטים – או לפחות כמו בפרסומת לבנק

נישואין.
המילה עצמה נשמעת כמו משהו מכובד, עתיק, כמעט תנ"כי.
אבל למען האמת, רובנו לא התחתנו בגלל מגילת רות אלא בגלל איזו מגש פסטה בשישי בערב, מבט עם ניצוץ בפגישה השלישית, וסמס רומנטי שנראה אז כמו שייקספיר אבל בדיעבד היה בעצם:
"אני מתגעגע/ת 🙂 תבוא/י כבר."

וככה, בצעדים עדינים אך לא אחידים, אנשים עוברים מהשלב שבו כל גיהוק של הצד השני נשמע מתוק ("אוו, אתה חולה? אתה כזה חמוד כשאתה מצונן"), לשלב שבו אתה שומע את בן הזוג נוחר ושוקל אם זה הזמן לפתוח חשבון נפרד רק בשביל לישון בשקט.

ירח הדבש נגמר – המזגן מתחיל

בהתחלה, הכל פסטורלי.
טיולים זוגיים, פיקניקים באביב, בילויים מתוכננים, מחוות קטנות – היא זורקת לך פתקים בתיק, אתה קונה לה שוקולד בלי סיבה (חוץ מזה שהיא רמזה לך 6 פעמים באותו בוקר).

-- פרסומת --

אבל אז… עוברים לגור יחד.
ואז, במקום לטייל יד ביד בטוסקנה, אתם מטיילים יד ביד באיקאה – מתווכחים אם צריך מדף לספרים (כי "מי בכלל קורא ספרים היום?").

ומשם – מהר מאוד – מגיע הקיץ.
והמזגן.

ובקיץ הישראלי, המזגן הוא לא מכשיר חשמלי – הוא צד במערכת היחסים.

המזגן הוא לא הבעיה – זה אתם.

אצלה 27 מעלות זה "קפוא פה כמו אולפן חדשות".
אצלו 23 מעלות זה "אני עוד שנייה מזיע לתוך הספה".

וככה, מתפתח ריב קבוע:
– "אתה לא מרגיש איך מקפיא פה?"
– "אני לא מרגיש את האוזן שלי. זו נשימה חמה שנחתה עליה. לא מוכן להזיע כמו כלב רק כי את מרגישה טיפה קרירות!"

השלב הבא: רכישת שלט חדש.
ואז, פתאום, השלט נעלם.
תעלומה: מי החביא אותו? איפה? ולמה מתחת לכרית של הצד שמבקש "רק עוד חצי מעלה"?

קונפליקט תמידי בין 'אכפת לי ממך' לבין 'אני פשוט לא מבין איך את קופאת ב-26 מעלות'

הסיפור הזה חוזר על עצמו מדי ערב.
צד אחד יושב עם פוך באמצע יולי, הצד השני מזיע על המצח כמו סטודנט בבחינה בעל פה, ובתווך – זוגיות.

ופתאום אתה נזכר:
איך בהתחלה הייתם מתכסות יחד בשמיכה כי "זה רומנטי".
היום? את לא מוכנה לחלוק אפילו מגבת. לא, כי לא נעים – אלא כי "אתה משאיר עליה ריח של ספריי חום".

המציאות מנצחת – אבל בחן.

הזוגיות עוברת תהליך:
מהתאהבות – לרכישת מדיח.
מהסקס הספונטני – לוויכוח מי מוריד את הזבל.
מהודעות "אני לא נרדם בלעדייך" – להודעות "תעבור דרך הסופר ואל תשכח חלב."

אבל האמת? בזה בדיוק היופי.
זה לא שהרומנטיקה מתה – היא פשוט החליפה בגדים ונעליים נוחות.

היא מופיעה בצורת כוס תה באמצע לילה קר,
או כיבוי אוטומטי של המזגן כשהשני נרדם,
או כשאתה לא אומר כלום כשהיא שוב שמה את המגבת שלך בתור מגבת רגליים – כי נו, אתה כבר אוהב אותה יותר מהבד.

אהבה זה לדעת מתי לוותר – גם אם זה אומר להזיע טיפה

אז כן, הנישואין הם לא רק פסגות של תשוקה ומחוות קולנועיות.
הם גם גבעות קטנות של תסכול, ניחוחות מוזרים מהמטבח, ומלחמות שליטה על מכשירים אלקטרוניים.

אבל אם אתם מצליחים לצלוח את המאבק על המזגן – אתם כנראה מוכנים לכל דבר.
לילדים, להורים שלה, לחגים עם הדוד מהקריות ולפנסיה משותפת.

כי בסוף, הזוגיות היא לא על מי שולט בשלט, אלא על זה שמוכן לוותר עליו – רק כי קר לו קצת.

אז לחיים. גם אם זה עם גרביים באמצע אוגוסט.
(ולא, אנחנו לא מעלים מעל 24.5. אל תגזימי.)

-- פרסומת --