במערב, ילד בן 20 מחפש את עצמו.
שואל אם הוא גבר או אישה, בודק אם הוא מרגיש "נוח" באוניברסיטה, ואם הקפוצ'ון שלו מספיק לא פוגעני כלפי קורבנות הקולוניאליזם הפורטוגלי.
בישראל? ילד בן 20 כבר יודע בדיוק מי הוא: מפקד כיתה, מפתח בקוד, או נהג זחל"ם בלבנון. וגם – בן, אח, חבר, לוחם, ואזרח במדינה שבה אין זמן להתפנק על זהות נזילה.

כשהמערב מצמיח דור של "סליחה שאני נושם", אנחנו מגדלים דור של "תביא אפוד, אני יוצא".
הם לא מחכים לחיזוקים. הם לא מבקשים התחשבות.
הם לא שואלים "מי מאשר לי להיות לוחם". הם פשוט נלחמים.
לא בשביל קריירה. לא בשביל תהילה.
בשביל משהו מיושן ומוזר, שהמערב כבר מזמן וויתר עליו: אהבת המולדת.

הם בין יום ראשון לאזעקה

ביום ראשון הם בהייטק, במעבדה, בקורס אקדמי או בשירות לאומי.
ביום שני – בצו 8.
ביום שלישי – הם קוברים חבר.
ביום רביעי – הם מתייצבים לשמירה.
וביום חמישי – הם עוד מספיקים להגיד "ערב טוב לכולם" באיזה סטורי עם חיוך קטן, כאילו כלום.

לא מתוך רהב.
לא מתוך צורך ברייטינג.
כי זה מה שעושים.
ככה גדלו.
ככה קיבלו חינוך – לא בהכרח מהמורים, אלא מההורים. מהחיים. מהסביבה.

אבל למה ציניות? כי הם לא צריכים חיבוקים מזויפים

הממסד אוהב לשלוח להם ממים בפייסבוק ביום החייל.
אבל כשנגמרת החגיגה, הוא חוזר להסית נגדם.
אומרים עליהם שהם "כיבושיסטים", "אלימים", "מאצ'ואיסטים", "חיילי משטר אפרטהייד".
הם כבר רגילים.
והם לא עונים.
כי הם יודעים שהם לא זקוקים למחיאות כפיים — רק לדרך פתוחה.
לא אכפת להם אם כתב ב"הארץ" קורא להם ברברים — הם עסוקים בלדאוג שיהיה לו לילה שקט בתל אביב.

-- פרסומת --

והם גם יודעים לחיות – לא רק למות

אל תתבלבלו: הם גם יודעים לצחוק.
הם יודעים לעשות מם מצילום של רחפן, לבשל שקשוקה על טנק, לשיר תוך כדי פטרול.
אבל הם לא שוכחים לרגע למה הם שם.
וכשצריך — הם רציניים יותר מוועדת ביטחון באו"ם (רק עם יותר תוצאות).

אז לא, הם לא "מילניאלז". הם מילואימניקיאלז

הם לא צריכים התייפייפות.
לא צריכים שיבואו ללטף אותם בפאנל באולפן שישי.
הם צריכים תחמושת, גב מהבית, וקצת פחות חוכמולוגיה ממרצים לשעבר.

וכשהמערב יתעורר יום אחד ויגלה שהצבאות שלו מתפרקים מרוב עיסוק ב"שילוב רגשות",
הם יבינו: אולי היינו צריכים לשאול את ישראל איך מגדלים חיילים — ולא איך מחנכים ילדים על פי עקרונות של יוגה אינקלוסיבית.

ולסיום – טיפ קטן לאנשי הרוח:

פעם הבאה שאתם באים ללמד את הדור הזה על מוסר וליברליזם,
נסו קודם לשבת איתם באוהל מילואים במדבר, לילה אחד.
אחר כך תחליטו מי פה הבוגר האחראי, ומי הילד עם הדוקטורט בפוסט-קולוניאליזם של טיקטוק.

מתוך הסדרה: "הנוער הזה – תסתכלו עליו טוב"