עלילות הטלפון של הפצ"רית בארץ "לעולם לא"
איך נולדה גרסת המשפטנים ל"אליסה בארץ הפלאות" — רק בלי פלאות, ועם יותר הודעות מוצפנות
יש רגעים שבהם אתה תופס את הראש ושואל את עצמך – זה באמת קורה, או שזה סיפור ילדים שהשתבש בדרך לבג"ץ?
כי אם יש משהו שעם ישראל אוהב, זה עלילות. פעם היו לנו עלילות דם, אחר כך עלילות רבין, ועכשיו – עלילות הטלפון של הפצ"רית.
גרסה משפטית ל"ארץ לעולם לא": מקום שבו גנרלים לא מתבגרים, אחריות אישית לא קיימת, והטלפון – תמיד נופל למים בדיוק כשהמדינה רוצה לדעת מה היה בו.
שמונה ימים שמנו נתן
והיום – גירסה מודרנית לנס פח השמן – הטלפון שלא מפסיק לייצר לנו כותרות נמצא "לפתע" שוחה להנאתו במימי הים התיכון, בבריאות טובה עם סוללה מלאה כעבור שמונה ימים (בערך – אל תהיו קטנוניים).
מי אמר שבארץ "לעולם לא" אין יותר ניסים ?
הטלפון שנפל לבאר הבירוקרטיה
הכול התחיל, כמו כל סיפור ישראלי טוב, באירוע ביטחוני שיצא משליטה ובכותרת שנכתבה בעיפרון מחודד מדי.
פתאום מתברר שיש טלפון של פצ"רית (כן, אותה אחת שמנהלת את הצד המשפטי של צה"ל, כלומר – קובעת מתי מותר לחייל לירות ומתי רק לנופף בצו שמונה).
והטלפון הזה, לפחות כך חשבנו עד היום בבקר – נעלם, נמחק, נשבר, הוצפן, נמכר לסוחר מקומי או פשוט התאדה מרוב מבוכה.
אף אחד לא ממש ידע… עד שבארץ לעולם-לא הוכח שנס פח השמן לא היה חד פעמי, כי אצלינו גם הים התיכון יודע להטעין טלפונים
אבל מה שבטוח:
לא היה כלום, אין כלום, ואם היה – זה לא רלוונטי.
כי בישראל של 2025, האשמה היחידה שכולם מסכימים עליה היא של "הציבור שמאבד אמון במערכת".
איך הוא מעז, הציבור הזה, לא להאמין במערכת שמוחקת את עצמה כל פעם שיש שאלות קשות?
המשפטנים והאמת — סיפור אהבה נכזבת
תראו, אני לא נגד משפטנים. מישהו הרי צריך להסביר לנו למה מחבל חמוש הוא בעצם "קטין בסיכון", ולמה כל חייל חייב לעבור קורס מזורז בייעוץ משפטי לפני שהוא דורך נשק.
אבל מה שקרה אחרי ה־7 באוקטובר גרם גם לציניות שלי להזדקף מצד ההלם.
פתאום, כשהמדינה בערה, המשפטנים עמדו עם צינור של מים פושרים ואמרו:
“אנחנו תומכים בלחימה – רק בלי לפגוע באויב”.
במילים אחרות: "כן, תנצחו, אבל אל תגזימו".
הבעיה היא שאי אפשר לנצח מלחמה לפי הוראות שימוש של מכונת אספרסו.
אבל הפצ"רית שלנו חיה בעולם אחר – עולם שבו כל טיל הוא סוגיה מוסרית, וכל חייל הוא סעיף פלילי בהתהוות.
כשתיבת ההודעות הפכה לתיבת פנדורה
ואז – הבום.
מתברר שהטלפון של הפצ"רית, זה שהיה אמור להכיל רק לוחות זמנים, תכתובות משרדיות וקצת ווטסאפים משעממים – אולי, רק אולי, הכיל גם דברים פחות נוחים.
מי דיבר עם מי, מתי, ולמה. מי לחץ, מי הזהיר, ומי אמר “לא עכשיו, זה מסוכן פוליטית.”
אבל בדיוק כשהחוקרים רצו לשאול – הפלא ופלא!
הטלפון הושמד “בטעות”.
כי כידוע, במדינת ישראל יש מגפה מסתורית של טלפונים שנופלים בדיוק ברגע הלא נכון.
תשאלו את בכירי המשטרה, הפרקליטות, הצבא – כולם חולים באותה מחלה: “דלקת טלפון נייד רגיש מדי.”
"העם רוצה לדעת!" — "העם יחכה, זה מסווג"
במדינות אחרות, כשראש מערכת משפטית משמיד ראיה – זה נחשב סקנדל.
בישראל? זה יום שלישי רגיל.
כי פה, תמיד יש סיבה טובה לשמור סוד: ביטחון שדה, כבוד המערכת, או סתם כי “זה לא הזמן.”
וזה תמיד “לא הזמן”.
לא לחקור, לא להסביר, לא להתנצל.
תמיד יש מלחמה, או אירוע ביטחוני, או מצעד גאווה, או מינוי חדש – משהו שצריך “לא להפריע לו”.
אבל הציבור כבר לא קונה את זה.
אחרי ה־7 באוקטובר, אין לנו יותר סבלנות לתירוצים.
אנחנו רוצים לדעת מי קיבל החלטות, מתי, ולמה עם טלפון שנעלם וחוזר לו להנאתו הלך לו המוסר לאיבוד.
ישראל — מדינת המשפט, בלי צדק
בסוף, הכול מתנקז לאותה אמת פשוטה:
בישראל, יש שלוש רשויות – הרשות המחוקקת, המבצעת, והשומרת לעצמה גיבוי בענן מוצפן.
ואם חשבתם שאחרי הזוועה של ה־7 באוקטובר משהו ישתנה – טעיתם.
כי דווקא אז התגלה שהשיטה חזקה מהמדינה, והמערכת המשפטית – כמו ג’וקר רע בסרט – תמיד תמצא דרך לשרוד.
גם אם היא צריכה להקריב כמה אזרחים בדרך.
בארץ “לעולם לא” – לעולם לא נגלה מה באמת היה שם ?
בגרסה הזו של ארץ הפלאות, אליס לובשת מדים, המלכה היא שופטת, והארנב הלבן מוחק תכתובות.
וכשהעם שואל “למה?” – כולם מצביעים על שלט:
“שקט, זה תחת בדיקה.”
ואנחנו כבר חשבנו שכמו תמיד בישראל – הטלפון נעלם, התיק ייסגר, ואנחנו נישאר עם שאלה אחת פתוחה:
איך זה שכל מי שדורש שקיפות מאיתנו – תמיד שוכח לגבות את הטלפון שלו בזמן ?
אבל כעת כש"נס" קרה והטלפון נמצא … הכל הסתבך עוד יותר … נצטרך לממן לפצרית גיוס המונים לסטארטאפ גאוני של הטענת טלפונים בהשרייה במי מלח.
הירשמו כדי לקבל את הפוסטים האחרונים אל המייל שלכם
מערכת המשפט דואגת רק לעצמה.
זה מוכיח שוב שכל ה'חוק' וה'צדק' שלהם זה רק כלי לשלוט על מי שלא חושב כמוהם.
הטלפון הזה לא נפל למים, הוא נפל לביוב של השמאל המשפטי! שיפרסמו את כל ההודעות!
אין אמון! נתניהו חייב לעשות סדר עכשיו!
כל הכבוד לכמי שכתב !
זה בדיוק מה שכולנו מרגישים. איזה צירוף מקרים – תמיד הטלפונים של הבכירים נעלמים כשיש שאלות קשות.
זו לא 'ארץ לעולם לא', זו ארץ התירוצים הממוחזרים!
צריך להקים ועדת חקירה אזרחית כי בתוך המערכת הם פשוט יכסו אחד על השני.
הפקרות!
הטלפון נפל למים? ברור! זה התירוץ הכי שקוף מאז 'לא היה כלום כי לא היה כלום'. הם חושבים שאנחנו מטומטמים?
כל המערכת הזו רקובה מהיסוד. תחקיר עכשיו! לא 'בדיקה'.
פה לא תיבת פנדורה, פה קופסת הסודות של הביצה המשפטית! די, נמאס!
נו באמת. היא ניסתה לעשות גיוס המונים לסטארט-אפ של טעינת טלפונים במי ים, ופתאום נזכרה שיש שם חומרים מסווגים?
איפה האחריות האישית? הפצ"רית צריכה ללכת הביתה אתמול.
אם זה היה חייל פשוט, הוא היה יושב בכלא על שימוש לא נאות בטלפון צבאי.
צביעות ברמה שאי אפשר לתאר.