טור 3: "חינוך מחדש? אצלנו זה עובד הפוך"

במערכת החינוך המערבית, "חינוך מחדש" פירושו למחוק כל זהות מוצקה.
למחוק לאט-לאט את ההורים, את הדגל, את ההיסטוריה.
להחליף את התנ"ך בסילבוס מעודכן של מגדר, ולהכניס את סבא וסבתא תחת סעיף "הטרדות דוריות פוטנציאליות".

ובישראל?
גם כשמערכת החינוך נכנעת למגמות פרוגרסיביות — הדור הצעיר, הפלא ופלא, מתחנך דווקא הפוך.
לא דרך שיעור אזרחות – אלא דרך החיים עצמם.

זה לא מה שלימדו אותם. זה מה שהם הבינו לבד

הם לא חיכו שיאשרו להם לחשוב ציונות.
הם לא חיפשו הרצאה על משמעות העם היהודי — הם פשוט הרגישו את זה כשקראו "יזכור" עם שמות חברים.
הם לא גילו את אהבת הארץ בספר לימוד — אלא ברגע שהסתכלו אחורה מהעמדה בגבול וראו את העמק.

זה דור שגדל על נרטיב של "כיבוש" — אבל החליט לבד שהמולדת זה לא גזענות.
זה דור שגדל על תיאוריות פרוגרסיביות — אבל ראה שאנשים עם עמוד שדרה קמים ראשונים מהשוחה.
זה דור שהבין שאין לו מורה דרך — אז הוא נהיה אחד כזה עבור הדור שאחריו.

למה זה הפוך? כי דווקא איפה שניסו לעקור – הם נטעו

רצו למחוק את החיבור למסורת – והם חוגגים שבת בבסיס.
רצו למחוק את הזהות הלאומית – והם עונדים דגל על הקסדה.
רצו להפוך אותם לצרכני תוכן פסיביים – והם הפכו ליוצרי משמעות.

-- פרסומת --

הם קוראים תהילים בקול עייף, לא כי אמרו להם – אלא כי זה מה שמחזיק אותם בלילה.
הם שרים "התקווה" לא כמחויבות – אלא כהצהרת בעלות רגשית.
והם מוכנים למות בשביל המקום הזה, לא כי שכנעו אותם, אלא למרות שניסו לשכנע אותם שלא שווה.

חינוך מחדש? אצלנו זה מתחיל מחדש בכל דור

בכל דור ודור – קמים אלו שאומרים "למה לא לעזוב".
ובכל דור ודור – קמים אלו שאומרים "כי אין לנו לאן ללכת".

ואז בא הדור הזה — ואומר משהו חדש:
"אנחנו אפילו לא רוצים ללכת. אנחנו רוצים להישאר. ולהגן. ולבנות. ולחיות פה. גם אם אתם מתביישים בזה."

אז תנו להם ללמוד – מהחיים. לא מהסילבוס

לא צריך ללמד אותם שכולנו שווים.
הם כבר ראו את זה – יהודי, דרוזי, אתיופי, חרדי, חילוני – כולם על אותו נגמ"ש.
לא צריך להסביר להם פלורליזם.
הם כבר פגשו אותו — בעמדה, במטבח, בבקבוק מים שעובר מיד ליד.

מסקנה אחת:

המערכת ניסתה לחנך אותם מחדש.
אבל הם חינכו את עצמם — בחזרה.

מתוך הסדרה: "הנוער הזה – תסתכלו עליו טוב"