מזל שבתקופת נביאי התנ״ך עדיין לא הומצאו תביעות ההשתקה
אחרת לא היה לנו תנ״ך – רק הסכמי פשרה

קשה לדמיין את ההיסטוריה היהודית בלי הנביאים.
ישעיהו, ירמיהו, עמוס, מיכה – כולם אנשים עם תכונה משותפת אחת:
אפס פילטר, אפס יח״צ, ואפס כבוד לממסד.

עכשיו דמיינו אותם חיים היום.

לא במדבר.
לא בירושלים של בית ראשון.
אלא במדינה מודרנית, עם עורכי דין, יועצי תדמית, ו”מכתבי התראה לפני נקיטת הליכים”.

בקיצור:
מזל גדול מאוד שבתקופת התנ״ך עדיין לא הומצאו תביעות ההשתקה.

נביאים – הדיסרפטורים הראשונים (בלי סטארט־אפ)

הנביאים לא היו פרשנים.
לא “קולות ביקורתיים”.
לא “דוברים של קהילה מוחלשת”.

הם היו:

• חד־משמעיים
• לא מנומסים
• ובעיקר – מסוכנים למערכת

עמוס לא כתב טור דעה.
הוא אמר בפנים:

“שָׂנֵאתִי מָאַסְתִּי חַגֵּיכֶם וְלֹא אָרִיחַ בְּעַצְּרֹתֵיכֶם”

נסו לפרסם היום משפט כזה על גוף ציבורי,
ותוך 48 שעות תקבלו:

• מכתב מעו״ד
• דרישה להתנצלות
• ואיום ב־7 ספרות “על פגיעה בשם הטוב”.

איך הייתה נראית נבואה בעידן תביעות ההשתקה?

דמיינו את הסצנה:

ירמיהו הנביא – 587 לפנה״ס

כותב פוסט:

“הממסד מושחת, השלטון מנותק, והעם בדרך לחורבן.”

תגובה רשמית:

“מדובר בדברי דיבה חמורים, חסרי בסיס, הפוגעים באמון הציבור.”

48 שעות אחר כך:

• צו מניעה
• איסור פרסום
• “הצדדים הגיעו להסכמה מחוץ לכותלי בית המשפט”

התוצאה:
אין מגילת איכה.
יש הבהרה.

תביעת השתקה – לא בשביל לנצח, בשביל להפחיד

חשוב להבין:
תביעות השתקה (SLAPP) אינן נועדו בהכרח לנצח משפטית.

המטרה היא:

• להכאיב כלכלית
• להתיש נפשית
• ולהעביר מסר לאחרים: “אל תנסו”

הנביאים?
היו עפים ראשונים.

לא בגלל שהם טעו –
אלא בגלל שהם לא שתקו.

התנ״ך כאיום על תרבות ההשתקה

התנ״ך, למרבה המבוכה, לא עומד בסטנדרטים המודרניים של “שיח אחראי”.

יש בו:

• ביקורת חריפה על שלטון
• האשמות מוסריות קשות
• אפס איזון
• ואפס זכות תגובה

לפי כללי 2026 –
התנ״ך היה נפסל לפרסום.

יותר מדי האשמות.
מעט מדי הקשר.
ובעיקר – יותר מדי אמת לא נוחה.

למה המערכת שונאת נביאים (גם היום)

הנביא לא מבקש רפורמה.
הוא לא מחפש הידברות.
הוא לא מזמין לפאנל.

הוא מצביע ואומר:

“זה אתם. זו הבעיה. וזה ייגמר רע.”

מערכות שונאות את זה.
לא כי זה שקר –
אלא כי זה מפרק את ההצגה.

ותביעות השתקה הן פשוט הגרסה המודרנית של:

• “לך מפה”
• בלי לומר “לך מפה”.

חופש הביטוי – כל עוד הוא מנומס

המערכת המודרנית אוהבת חופש ביטוי.
אבל רק כזה:

• רך
• עגול
• לא מסוכן
• ולא אישי

נביא שאומר:

“העם חוטא, המנהיגים רקובים, והחורבן קרוב”

לא משתלב באסטרטגיית המיתוג.

ולכן היום הוא לא היה נביא.
הוא היה:

• “קיצוני”
• “מסית”
• או “בעיה משפטית”.

בלי נביאים – אין תיקון

אם בתקופת התנ״ך היו תביעות השתקה:

• לא הייתה נבואה
• לא הייתה ביקורת
• ולא הייתה אחריות

רק שקט.
יפה.
ומנומס.

והשקט הזה, כידוע,
מעולם לא הציל עם מקריסה.

אז כן –
מזל גדול שבתקופת נביאי התנ״ך עדיין לא הומצאו תביעות ההשתקה.

אחרת היינו עם בלי נביאים,
ספר בלי אמת,
והרבה מאוד הסכמי פשרה.