האופוזיציה בישראל היא כמו פיה בסיפור ילדים: אתה לא בטוח אם היא קיימת, אבל כשיש צרות – כולם פתאום רוצים אותה. היא צועקת, מזהירה, מקיימת תדרוכים, ובסוף מצייצת: “אנחנו מוכנים לקחת אחריות”. ואז הולכת להתראיין ברדיו דרום

ברוכים הבאים לשלב שבו הקסם מתפוגג, הסיסמאות מוחזרות למלאי, ואפשר סוף־סוף לגלות מה באמת רצו הפוליטיקאים – ולא, זה לא "אחדות".
כי אחרי שהציבור אמר את דברו, מתחיל שלב ההרכבה – והוא נראה פחות כמו דמוקרטיה ויותר כמו שוק פשפשים, רק שהמחירים עולים כל דקה.