פרק 3: כשתל אביב פגשה את איספהאן
ביקור באולפנים – איך מדווחים על מבצע מוצלח בתקשורת שחוששת שמישהו יצא מרוצה? כולל פירוק לשפה: "הישג טקטי", "משמעות אסטרטגית", ו"איראן שוקלת". שוקלת מה? דיאטה?
פרק 2: הפקחים באו"ם והצימר בצפת
איך העולם מגיב: דאגה עמוקה, גינויים רופפים, ובינתיים המשקיעים בישראל בורחים כמו מתל אביב אחרי השעה 22:00. ניתוח קומיקאי של הצביעות הבינלאומית – ולמה דווקא עכשיו המחיר של איראן באיירבנב שובר שיאים.
📜 הממשלה קמה, אבל אף אחד לא מבטיח שהיא תלך ישר. זו לא מערכת יציבה – זו מערכת יחסים. וכמו כל מערכת יחסים בישראל – היא דורשת תיווך, סבלנות, ויכולת להכין חמין לא משנה מה השעה.
תיאור הדרמה, הזווית הפוליטית, ההלם בטהראן, הפוש בוושינגטון, וההתלהבות בפתח תקווה. כולל שיחה מדומיינת בין חמינאי לטכנאי של נטפליקס
בלילה שבין חמישי לשישי, כשחצי עם ישראל ישן והשני מחפש איפה קונים חומוס ב-3 בלילה, הגיעה ההפתעה. לא, לא הוזלה במחירי הדיור – אלא משהו הרבה יותר נדיר: תקיפה ישראלית ישירה, ממוקדת ומצליחה באיראן. שוב.
והפעם הפיצוצים היו מוחשיים, המטוסים נצפו בלוויינים, והמשטר האיראני – זה שהתרגל להכות ולהכחיש – נראה הבוקר כמו תלמיד תיכון שקיבל פתאום בגרות במתמטיקה ברמה 5 יחידות. עם טיל ישר במרכז ההעשרה באיספהאן.
📜 המנדט אצל הנשיא הוא כמו כדור משחק – עובר מיד ליד, כולם בועטים בו, ואף אחד לא מבקיע. כל פוליטיקאי בטוח שהוא זה שיקים את הממשלה, עד שהוא מגלה שבן בריתו דורש חצי מהממלכה וחופשה עם רכב צמוד. והנשיא? הוא רק רצה להדליק משואה בשקט.
📜 תוצאות האמת, כמו הפרומו של ריאליטי: אתה יודע שזה לא באמת משנה, אבל אתה לא יכול להפסיק לצפות. כולם מנצחים, אף אחד לא יודע להרכיב, הציבור נאנח – והפוליטיקה הישראלית מתכוננת לסיבוב הבא, עם אותם שחקנים, רק בסדר אחר.
יום הבוחר בישראל הוא הרבה יותר מהליך דמוקרטי. זה יום שבו עם שלם יוצא לרחובות, לאו דווקא כדי לשנות, אלא כדי להרגיש שהוא עדיין שותף בסדרה הזו שנקראת "מדינה".
זה היום שבו התור בקלפי מרגיש כמו תור לאבטיח בסופר – עם תחושת שליחות, אבל בלי הבטחה לסיום מתוק.
הבחירות – או איך תוך שלושה חודשים שכחנו מי נגד מי, למה ולכמה זמן
