האקדמיה כמשתיק קול
האקדמיה לא חייבת להיות ימנית, היא גם לא חייבת להיות ציונית .. אבל היא כן חייבת להיות אמיצה.
כי ברגע שהיא מפסיקה לשאול שאלות היא מפסיקה להיות רלוונטית.
האקדמיה לא חייבת להיות ימנית, היא גם לא חייבת להיות ציונית .. אבל היא כן חייבת להיות אמיצה.
כי ברגע שהיא מפסיקה לשאול שאלות היא מפסיקה להיות רלוונטית.
הדבר היחיד שנחשב היום כפשע חמור יותר מלאכול גלוטן – הוא להצהיר באולמות הפילוסופיה שאתה ציוני.
או גרוע מזה: ציוני שמח.
יש ביטוי ישן שאומר: "אם זה הולך כמו ברווז, מדבר כמו ברווז – כנראה שזה עובד עליך."
ובישראל של השנים האחרונות, הברווז הזה הוא השיח הרדיקלי של השמאל: קול גבוה, טון צודקני, דופק כנפיים בהיסטריה – ובפועל הורס כל מה שדומה למסגרת, אחריות, או מדינה מתפקדת.
כששופטים שותים אספרסו של שלטון החוק – ומטפטפים לתוך הקפה קצת אקטיביזם
אף אחד לא נתן להם קרדיט. לא התקשורת, לא האקדמיה, לא הפוליטיקאים, אז הם פשוט יצאו להוכיח.
וזהו הסוד של הדור הזה: הוא לא צריך שיאמינו בו כדי לפעול. הוא פשוט מאמין בעצמו. ובארץ הזו. ובכם.