מה מנסים למכור לנו כשצועקים "הדתה" – אבל שותקים כשזו איסלאמיזציה?
פוסט עם קורטוב הומור וקורטוב עצב על הפער המפליא בין שתי מילים שלא באמת דומות, אבל משום מה מתויגות כ"אותו דבר":
פוסט עם קורטוב הומור וקורטוב עצב על הפער המפליא בין שתי מילים שלא באמת דומות, אבל משום מה מתויגות כ"אותו דבר":
כשמערכת החינוך מתעקשת ללמד “חשיבה חופשית” – אבל רק מסוג אחד
אי שם בשעות הערב, אתה פותח ערוץ 14. פתאום אתה נוחת על שולחן עם חבורה סוערת של גברים ולרוב גם אישה, שצועקים עליך אהבת ישראל בקול של מדריך קרבי בקורס מ"כים.
ברוך הבאים ל"הפטריוטים" – תכנית שמצליחה להיות בו זמנית פאנל פוליטי, טוקבקים בשידור חי, וועידת עם ישראל בקטנה, וסטנד-אפ מזרח תיכוני
באמצע אירופה המנומסת, עטופת האפלה האינטלקטואלית של התקינות הפוליטית, פתאום צץ אדם. בלונדיני. זקוף. לוחמני. עם תספורת שנראית כמו הכלאה בין טראמפ לביבי בשנת בחירות. קוראים לו חירט וילדרס, והוא פחות או יותר הדבר האחרון שציפיתם לו מהולנד — ארץ הטחנות, הגמדים על קבקבים ופרחי הצבעוני.
פעם, כדי להביע דעה היית צריך לעבור שלוש מערכות סינון: עורך ראשי, קפה הפוך ומדור תרבות עם נטיות שמאליות חריפות. היום? אתה לוחץ על "הקלט", משחיל את האוזניות, ויוצא למסע דעה חופשי על גלי האתר.
ברוכים הבאים לעידן הפודקאסטים – איפה שכל אחד יכול לשדר, גם אם הוא ימני, דתי, חושב אחרת, או — רחמנא ליצלן — משתמש בשכל ישר.