למה בגני הילדים שרים על "פלואידיות מגדרית", אבל אסור להגיד "שמע ישראל"
בין הפירמידות לתיאוריות הקונספירציה – מסע בין עבר מפואר להווה מבולבל
בעידן של פייק ניוז, שיח מפולג, וטכנולוגיה שמכתיבה כל כך הרבה,
אנחנו חייבים יותר מתמיד שורשים שיקבעו את מי אנחנו
חינוך פתוח באמת – מתחיל בזהות, שורשים וגאווה
תלמיד בלי זהות, בלי שורשים, ובלי תחושת שליחות הוא רק צרכן דעת, לא יוצר עתיד.
למה יש לתלמיד הישראלי סיכוי גבוה יותר לזכור את צליל הפעמון מאשר את השורש הריבועי של 16
כשמערכת החינוך מתעקשת ללמד “חשיבה חופשית” – אבל רק מסוג אחד
השמאל למד לנצל את הערוצים של הקהל הנותן: תוכניות בוקר עם זווית פרוגרסיבית, טוק־שואו שיושבים בהם פרשנים בעלי עמדה אידיאולוגית, וזמן שידור שמותאם לניצולת גבוהה של הצופים שמזדהים.
התוצאה: ה"מסר השמאלי" אינו רק נשמע — הוא משוכפל בתוך ענפי השיח (קולנוע, תרבות, חינוך) ונכנס לחדרי המגורים כמשהו שבאופן טבעי "חף ביקורת". כך נוצרת תקשורת המגדירה מה נחשב לנורמלי — וזה נשק תודעתי במשמעותו הפוליטית.
