לפעמים, הדבר הכי מסוכן במזרח התיכון הוא לא טיל אלא החמצה.

מבחינת וושינגטון, הוויתור הישראלי על הסיוע אינו מהלך עוין –
אבל הוא כן מערער סדר קיים שעבד לטובתה.

היגמלות מהסיוע האמריקאי איננה מהלך של “עצמאות או מוות”.
היא מהלך של ניהול סיכונים בעולם שבו תלות היא חולשה.

ישראל לא פוגעת בתעשיות הנשק האמריקאיות בכוונה.
היא פשוט מפסיקה לשחק לפי חוקים שנכתבו כשלא הייתה לה ברירה.

מי שממהר להציג את המהלך כהפגנת עצמאות לאומית, או לחלופין כצעד מסוכן ומיותר, מחמיץ את העיקר:
זהו מהלך שמבקש לשנות את כללי המשחק, לא לפרוש ממנו.

האקדמיה לא חייבת להיות ימנית, היא גם לא חייבת להיות ציונית .. אבל היא כן חייבת להיות אמיצה.
כי ברגע שהיא מפסיקה לשאול שאלות היא מפסיקה להיות רלוונטית.

האליטה המערבית שמעדיפה מוסר מדומיין על פני מציאות עיקשת.

בסופו של דבר: המהפכות האמיתיות לא קורות רק בסטטוסים של וואטסאפ – הן קורות ברחובות, במוחות של אנשים ובעיקר בלבול גורף אצל מי שמנסה לחזות מה יקרה מחר, בשבוע הבא או בסוף שנת 2026.