מגילת אסתר אינה רק סיפור על עבר רחוק, היא תזכורת לכך שרטוריקה מסוכנת עלולה להפוך למדיניות
ושמדיניות עלולה להפוך למציאות
האם האידיאולוגיה הזו הייתה שורדת שבוע אחד במזרח התיכון – בלי ליווי של מאמר מערכת ?
יש רגעים בהיסטוריה שבהם אתה מרגיש שהקרקע זזה. לא רעידת אדמה – יותר כמו שולחן עץ ישן שבנו עליו אימפריה, ופתאום מישהו מגלה שאחת הרגליים נאכלה על ידי טרמיטים.
כך נראית איראן של 2026.
אחרי שנתיים של הפתעות, ציר הרשע נראה כמו רעיון יפה משנות ה־2000 שנתקע ב־2026 בלי עדכון גרסה.
האירוניה ההיסטורית שבה “מבול אל-אקצה” הסתיים במבול של סופת הגשמים ביירון בעזה – בלי לייפות, בלי להתנצל, אירוניה מוסרית, סאטירה מרירה, והתחושה הישראלית שהמציאות עצמה מגיבה לפשע הנוראי של השביעי לאוקטובר.
הנקמה הפואטית־סמלית של המציאות / ההיסטוריה / הטבע ולמאמינים – נקמה שהגיעה מכוחות של מעלה …
כשהנאיביות פוגשת את המציאות, ומגלה שהיא חבשה כיפה וקיבלה סכין בגב
מדינה שהאמינה שאפשר לבנות גן עדן על פני האדמה – וגילתה שבגן עדן שלה, אלוהים החליף את הדגל.
ומה שנשאר זה אומה שמנקה את הרחובות, שומרת על שקט, ומתפללת שיום אחד גם המציאות תהיה פוליטיקלי קורקט.
