קטאר לא קנתה את התקשורת הישראלית, היא רק הבינה שהיא פתוחה למבצעים.
והמבצע הכי מסוכן? שני נרטיבים במחיר של אחד, והאמת על חשבון הבית.
פעם התרבות דחפה להתרבות, היום היא לוחשת: "רק אם זה מתאים לך”
כשהחיים הופכים לניהול סיכונים, גם הילדים צריכים הצדקה רציונלית
האישה הבדואית: תמיד קורבן, אף פעם לא אזרחית
היא הכול – חוץ מבן אדם עם זכויות קונקרטיות שמישהו באמת מתכוון לאכוף.
פעם, כדי להביע דעה היית צריך לעבור שלוש מערכות סינון: עורך ראשי, קפה הפוך ומדור תרבות עם נטיות שמאליות חריפות. היום? אתה לוחץ על "הקלט", משחיל את האוזניות, ויוצא למסע דעה חופשי על גלי האתר.
ברוכים הבאים לעידן הפודקאסטים – איפה שכל אחד יכול לשדר, גם אם הוא ימני, דתי, חושב אחרת, או — רחמנא ליצלן — משתמש בשכל ישר.
התקשורת בימינו היא לא רק מקור מידע – היא מערכת חינוך לאומית, רק בלי פיקוח.
והיא מלמדת אותנו שוב ושוב: אל תאמינו בעצמכם, אל תתגאו בצה"ל, אל תאמינו שאפשר לנצח. זה לא "נאור"
