וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם, כַּאֲשֶׁר גָּבְרוּ הָאִיּוּמִים מִטֶּהְרָאן וְהִתְקָרְבָה הַסַּכָּנָה אֶל סַף בִּלְתִּי נִסְבָּל, וַתַּחְלֵט יִשְׂרָאֵל כִּי לֹא תְּמַתֵּן עוֹד. וַתֹּאמֶר בְּלִבָּהּ: אִם לֹא אֲנִי לִי – מִי לִי, וּכְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי – מָה אֲנִי?
וְכָךְ יַעַמְדוּ זֶה מוּל זֶה יוֹרֶשֶׁת פָּרַס הָעַתִּיקָה וּמְדִינַת הַיְּהוּדִים שֶׁקָּמָה מֵחָדָשׁ; לֹא עוֹד סִפּוּר שֶׁל חֲצַר מְלוּכָה וּמִשְׁתֶּה, כִּי אִם מַאֲבָק שֶׁל עֹצְמָה, תּוֹדָעָה וְהַרְתָּעָה, לֹא עוֹד מְגִלָּה הַנֶּחְתֶּמֶת בְּמִשְׁתֶּה וּבְשִׂמְחָה, אֶלָּא פֶּרֶק פָּתוּחַ שֶׁעֲדַיִן נִכְתָּב..
מבחינת וושינגטון, הוויתור הישראלי על הסיוע אינו מהלך עוין –
אבל הוא כן מערער סדר קיים שעבד לטובתה.
היגמלות מהסיוע האמריקאי איננה מהלך של “עצמאות או מוות”.
היא מהלך של ניהול סיכונים בעולם שבו תלות היא חולשה.
ישראל לא פוגעת בתעשיות הנשק האמריקאיות בכוונה.
היא פשוט מפסיקה לשחק לפי חוקים שנכתבו כשלא הייתה לה ברירה.
מי שממהר להציג את המהלך כהפגנת עצמאות לאומית, או לחלופין כצעד מסוכן ומיותר, מחמיץ את העיקר:
זהו מהלך שמבקש לשנות את כללי המשחק, לא לפרוש ממנו.
בישראל גם הכלכלה לובשת מדים.
בזמן שאחרים בורחים מהאש, אנחנו מוצאים דרך למכור לה כובע, סטארט־אפ, ומודל עסקי.
