המשפחה הישראלית היא מוסד. לא מוסד כמו בצרפת, איפה ששומרים מרחק, שותים יין וחותמים על הסכמי ירושה בגיל 35 – אלא מוסד כמו שאסור להתקרב אליו בלי מלווה וזריקת טשטוש. זו לא סתם קבוצה של בני אדם עם גנים דומים – זו קואליציה של זיכרונות מודחקים, טראומות ילדות, ושלושה סוגים של קוגל שלא ביקשת.
בפעם הבאה שאתם שומעים על מחקר שקובע ש"לימודי מגדר חשובים כמו רפואה", שאלו את עצמכם: מי מימן את המחקר? מי הרוויח מהמסקנה? ומי קיבל קביעות?
כי בסוף, גם באקדמיה — מישהו תמיד מוכר משהו. השאלה היא רק מה המחיר, ולמה תמיד אנחנו משלמים.
📜 התקציב הוא הכלי החשוב ביותר במדינה שאף אחד לא מצליח לקרוא. הוא קובע לאן הולך הכסף, אבל גם לאן הולכים העצבים, הבריתות, והוויכוחים. ואחרי שהתקציב מאושר – מתחילים להכין את… תקציב השנה הבאה.
📜 המשבר הראשון בממשלה הוא לא “אם” אלא “מתי ואיך”. וזה תמיד קטן – כיסא, חניה, פוסט, או חיבוק שלא היה. מה שחשוב זה שהכול ייראה דרמטי מספיק כדי להצדיק שלוש שעות דיון, שני אולפנים פתוחים, וחמישה ממים חדשים בטוויטר.
📜 החקיקה הראשונה של ממשלה היא כמו ציור ראשון של ילד בגן – היא תולים אותה בגאווה על המקרר, אבל כולם יודעים שזו סתם מריחה של גואש.
החוקים כתובים בניסוחים מוזרים, ההשפעה שלהם לא תמיד ברורה, ובכל זאת – כולם רבים עליהם כאילו מדובר בגביע העולם של הדמוקרטיה.
מה קורה כשהממסדים הוותיקים מבינים שהם כבר לא שולטים בנרטיב – ומחליטים להכות דרך מערכת המשפט
📜 ועדות הכנסת הן כמו מסעדה עם הרבה שפים, אבל כולם מחפשים קודם את הקופה הקטנה. כל דיון הוא מלחמה, כל הצבעה היא דרמה, וכל ועדה היא סיפור בפני עצמו. ובסוף? החוק שכולם דיברו עליו – עובר, אבל עם שינוי קטן: “בכפוף לתקנות שלא ינוסחו לעולם.”
📜 הממשלה קמה, אבל אף אחד לא מבטיח שהיא תלך ישר. זו לא מערכת יציבה – זו מערכת יחסים. וכמו כל מערכת יחסים בישראל – היא דורשת תיווך, סבלנות, ויכולת להכין חמין לא משנה מה השעה.
סדרת טורי המאמרים "שגרה תחת צבע אדום – החיים בצל מלחמה, עם חיוך ישראלי".
בתקופות של אזעקות פתאומיות, הודעות "הותר לפרסום" ושגרה מעוררת לבבות, ישראלים מוכשרים למצוא את ההומור גם במצבים הכי פחות מצחיקים.
בסדרה זו, נצלול לתוך הרגעים היומיומיים – מחיפוש אחר מקלט בזמן ארוחת ערב ועד להתמודדות עם תורי סופר תחת איומים.
כי אם כבר חיים בצל מלחמה, לפחות נעשה את זה עם חיוך ישראלי אמיתי, מלא בחוצפה ותקווה. הצטרפו אלינו למסע של צחוק ושיעורים מחכימים על החיים בישראל!
📜 המנדט אצל הנשיא הוא כמו כדור משחק – עובר מיד ליד, כולם בועטים בו, ואף אחד לא מבקיע. כל פוליטיקאי בטוח שהוא זה שיקים את הממשלה, עד שהוא מגלה שבן בריתו דורש חצי מהממלכה וחופשה עם רכב צמוד. והנשיא? הוא רק רצה להדליק משואה בשקט.
