שלושה חודשים, ארבעה קילוגרמים פחות, וחמישה ליטר זיעה ליום

לחות, פקקים, ארטיק – ואנחנו עוד משלמים על זה בחיוך

יש מדינות שבהן הקיץ הוא עונה של תענוגות:
שמש רכה, בריזה נעימה, קוקטייל בקוקוס.

ואז יש את ישראל –
שבה הקיץ הוא מהלך צבאי מתגלגל של חום, לחות, יתושים, ילדים בחופש, ואנשים שקוראים לזה "העונה הכי כיפית".

ובאמת, אחרי שמתרגלים לכך שחולצה יכולה להפוך לספוג תוך 3 דקות – הקיץ הישראלי הוא תופעה שיש רק לנו:
קוקטייל מוטרף של גאווה מקומית, מסורת, כאב ראש קל, וניחוח של תירס חם עם דאודורנט.

מזג האוויר — או איך הפך תנור לאל אל ישראל

התחזית לקיץ בישראל פשוטה:

• ירושלים: 36° מרגיש כמו 41°
• תל אביב: 34° מרגיש כמו ספא רטוב עם ניחוח ביוב
• אילת: 45° צלזיוס בצהריים. בצל.
• הגליל: חם, אבל לפחות עם ירוק.
• הנגב: לא חם — רותח, כמו קוסקוס שכחת על האש.

העניין הוא לא רק הטמפרטורה, אלא הלחות,
שהיא בעצם הדרך של אמא טבע לומר:
"חשבתי שחם? חכה. אני יכולה לגרום לך להזיע גם כשאתה עומד."

-- פרסומת --

ההורות בקיץ – בין היסטריה לג'ימבורי

הורה ישראלי ממוצע בחודשי הקיץ הוא קומנדו קיץ:

• יש לו שלושה ילדים משועממים,
• אפס סבלנות,
• שני שבועות חופש (שלקח רק כדי לגלות שהוא עובד יותר מהבית),
• ותקווה דועכת שהקייטנה תסתיים באיזשהו תוצר אומנותי ולא רק בכתם דבק על החולצה.

רוב הקיץ עובר על ההורה בלחפש מיזוג.
כל מקום שיש בו קירור מלאכותי – הופך ליעד לאומי:
קניונים, קולנוע, סופרמרקט (מכירים את ההורים שמטיילים במדור הקפואים כאילו זה מוזיאון?), ואפילו בתי מרקחת.

הפולקלור הישראלי של הקיץ

🏖️ החוף

כמו שכתבנו בפרק נפרד, החוף הוא המקלט הלאומי –
שם זיעה, קרם הגנה, אבטיח, גזוז וקורנפלקס מתערבבים על גוף של ילד בן 6.

🍉 האבטיח

אין קיץ בלי אבטיח.
הוא לא פרי – הוא דת,
ולכן אסור לשים אותו ליד הגבינה הבולגרית בלי ברכה ראויה.

🍦 הקרטיב

כשילד אוכל קרטיב בישראל, הוא מאבד שליטה על כל מערכת העצבים.
בין טיפה לטיפה, בין הלשון למרפק, הקיץ שותק ומחייך.
ההורה רק מתפלל שזה לא יגיע לשטיח של הרכב. (ספוילר: זה יגיע.)

🧊 המזגן

אויבו הגדול של חשבון החשמל, וחברו הקרוב של השפיות.
בישראל, מזגן פועל מסוף אפריל ועד אחרי סוכות.
והוויכוחים עליו – טמפרטורה, כיוון, יבש או לא – הם תחליף למו”מ מדיני.

בגדים — התחפושת הכי דקה בעיר

ישראלים בקיץ מתחלקים לשני סוגים:

• אלה שלובשים גופיה,
• ואלה שעדיין מתעקשים על מכופתרת (הם, אגב, נמסים מבפנים).

כל נושא האופנה בקיץ הישראלי הפך לקרקס —
כפכפים, כובעי מצחיה, משקפי שמש בגודל של צלחות עיקריות, וטי־שירטים שמכילים פתגם כלשהו באנגלית עם טעות כתיב.

אנשים מסתובבים בתחושת "גם ככה כולם מזיעים — למה להתאמץ?"
וזה נכון. אין טעם.
הקיץ בישראל הוא הסדנה הלאומית להרפיית יופי.

התחבורה – סאונה על גלגלים

התחבורה הציבורית בקיץ היא ספורט אתגרי.
מעלים אותך לאוטובוס שלא הספיק להתקרר מנסיעת הצהריים,
ואז מציעים לך לבחור בין לשבת ליד ילד עם קורנפלקס בשיער לבין לעמוד עם הגב למנוע לוהט.

ומי שנכנס לרכב שעומד בשמש –
יודע ש־7 הדקות הראשונות הן בעצם מפגש אינטימי עם הגיהנום.
יש שיטות: פתיחת חלונות, סיבוב מניפה, תפילה לאלוהי המזגן.
אבל אין באמת פתרון —
החום הישראלי נכנס קודם לנשמה.

למה אנחנו בכל זאת אוהבים את הקיץ?

כי זה שלנו.
כי הוא תירוץ להתפשט — תרתי משמע — מהמסכות, המתח, ואפילו מהאידיאלים.
כי הקיץ מביא איתו קלילות, הומור, ויכולת לגחך על כל דבר — כולל על עצמנו.

זה הזמן שבו ישראלים:

• אוכלים יחד (בצד של הבריכה),
• צוחקים יחד (על מי שנשכח על המנגל),
• ונחים יחד (מתחת למזגן, עם בירה ונמנום קצר).

בקיץ, למרות הכל — החיים בישראל נראים פשוטים יותר.
אולי כי חם מדי להתווכח.
אולי כי השמש עושה לנו שמח.
ואולי כי אחרי החורף, המלחמות, השביתות והחדשות – קצת שמש עושה טוב בלב.

קיץ ישראלי הוא לא רק עונה — הוא מצב תודעה

הקיץ הישראלי הוא כמו דוד שאתה מאוד אוהב —
רועש, חם, קצת מציק, מריח מדי פעם מבירה,
אבל בכל זאת – בלעדיו, פשוט לא היית אותו דבר.

הוא משלב בנו את הילדות עם הנוסטלגיה,
את הפשטות עם ההזעה,
ואת היכולת הנפלאה למצוא רגע של אושר קטן, אפילו כשמזיעים כמו גמל במדבר.