היא לא הגיעה לעולם – היא נכנסה בזום אין

האישה הישראלית היא לא סתם אישה. היא קונספט. היא ז׳אנר. היא סיפור גבורה שמתנהל על בסיס יומיומי בין עבודה, ילדים, פקקים, מלחמות, פוליטיקה, קבוצת ווטסאפ של הגן, והסבתא ששואלת למה לא אכלת.
היא יודעת להילחם – אבל גם לשים לב אם שמת בושם חדש. היא תצעק עליך בקופה של הסופר – ואז תעזור לך לסחוב את השקיות לרכב, כי "נו באמת, זה לא הגיוני שתסחוב ככה לבד".

ובואו נודה באמת: היא לא מנסה להיות מושלמת. היא מנסה לשרוד, ולשרוד בסטייל – ואם אפשר גם עם לק ג'ל מחזיק חודש וחצי למרות ששטפה שלוש מכונות, סידרה מדף של איקאה, וטיפסה על סולם כדי להוציא מזוודה.

ההיסטוריה – איך הכול התחיל?

אי שם במעמקי ההיסטוריה, כשנשות העולם עוד עסקו בשמלות מחוך וסידור תה, קמה לה אחות עברייה, לבשה חאקי, חבשה כובע טמבל, ואמרה: "שמעון, אם אתה לא מזיז את הטנק הזה מהכניסה, אני חותכת לך את השקשוקה."
מהרגע הזה, ברור היה – נולדה כאן תופעה.

האישה הישראלית יצאה ממחנות ההכשרה של שנות ה־40 עם שני כלים מרכזיים: יכולת לגדל חמישה ילדים באוהל בזמן שמכינה קובה על פתיליה, וכישרון טבעי לנהל ויכוחים עם כל מי שזז.

מאז ועד היום, היא עברה שדרוגים: הפכה לפעילה, יזמית, ח"כית, סטנדאפיסטית, לוחמת, חוקרת סרטן, מורה ליוגה, אושיית רילז – ולעיתים, כל זה באותו שבוע.

-- פרסומת --

בשדה הקרב – בית, עבודה, ובנק הפועלים

היום, האישה הישראלית היא מישהי שיכולה לדבר בטלפון עם הסוכנת ביטוח, לשלוח פקודה קולית לילד שיכין שיעורים, להכין קציצות ברקע, ולכתוב מייל בלפטופ – בו זמנית. זה לא מולטי-טסקינג. זו מערכת הפעלה.

אתה שואל אותה: "איך הספקת את כל זה?"
והיא עונה: "כי הייתי צריכה. ושתיתי שני אספרסו, אל תדאג."

היא מתמודדת עם מציאות בלתי אפשרית: מדינה שחיה על הקצה, כלכלה שלא סגורה אם היא שוויצריה או יוון, תרבות שמצפה ממנה להיות סבתא מרוקאית, אימא הייטקיסטית, ובלוגרית לייף-סטייל עם שפתיים של פילטר.

אבל האישה הישראלית לא שואלת "למה אני?" – היא שואלת "מה עכשיו?"
ואז פותחת אקסל, דופקת שיחת נזיפה לפקיד בעירייה, וממשיכה כרגיל.

ניהול זוגיות בזירה פתוחה

לנהל זוגיות עם אישה ישראלית זו לא משימה – זו תוכנית ריאליטי. תחשוב "הישרדות" רק בלי האי, ועם יותר טענות על למה לא שמת את המגבת במקום.
אבל האמת? זה שווה כל רגע.

היא תגיד לך את האמת בפנים – גם אם היא שורפת.
היא תיתן לך להרגיש מלך, ואז תזכיר לך שתיארת לעצמך יותר מדי.
והיא תעמוד לצידך, תאמין בך, תעודד אותך, תסחוב איתך, תצחק איתך – אבל גם לא תיתן לך לשכוח שאתה לא הורדת את הזבל כבר יומיים.

היא לא רומנטית הוליוודית. היא רומנטית מקומית: זה אומר חצי חיבוק, קללה חמודה, ונשיקה תוך כדי שהיא חותכת ירקות.

אשת העולם החדש – חכמה, דעתנית, ולא מתנצלת

בין אם היא מרצה באקדמיה, לוחמת בקבע, עורכת דין, נהגת מונית או בלוגרית אוכל – האישה הישראלית של 2025 כבר לא מנסה להוכיח שהיא "גם וגם". היא פשוט הכול.

היא לא מנסה להיות גבר – היא פשוט לא מתנצלת על זה שהיא חזקה, דעתנית, עם דעה מגובשת על כל דבר (כולל הסדרה שאתה רואה ולא מבין למה זה גרוע).
היא תצעק ברחוב אם מישהו מתנהג כמו חלאה, תרים גבה כשגבר מסביר לה משהו שהיא כבר כתבה עליו מאמר דוקטורט, ותשתה שליש גולדסטאר בלי לשבור דמות.

והדבר הכי יפה? היא עושה את כל זה לא בשביל אף אחד. אלא כי ככה היא. והיא לא תיתן לך לשכוח את זה.

סיום: אז מה זה בעצם האישה הישראלית?

האישה הישראלית היא החומר שממנו עשויה המציאות הישראלית: בלתי אפשרית, מלאת חיים, עייפה אבל רצה קדימה, מצחיקה אבל עמוקה, קשוחה אבל רכה.
היא השכנה שצועקת עליך מהחלון שאתה חונה על הצהוב, ואז שואלת אם תרצה קפה.
היא אמא, אחות, חברה, קולגה, מנהלת, לוחמת, שותפה, או כל אלו גם יחד – עם סנדוויץ׳ ביד, תיק על הכתף ודיבורית פתוחה לשיחת ועידה.

ואם העולם לא יסתדר יום אחד – אין מה לדאוג. היא כבר תרים טלפון, תדבר עם מי שצריך, ותסדר את זה. כמו תמיד.

-- פרסומת --