סדרת טורים קצרה על הדור הצעיר בישראל

אמרו עליהם שהם עצלים, רדודים, שבויים במסכים, מחוברים רק לווייפיי ולא למציאות. אמרו שהם לא יודעים מי זה בגין, לא מכירים את מרים פרץ, ושאין להם מושג איפה זה בית אל או מה זה צו 8.
אבל אז הגיעה המלחמה – והאמת התפוצצה כמו קסאם על קו התפר: הדור הזה לא רק מחובר – הוא הכבל שמחזיק את כולנו.

זו סדרה קצרה עליהם. הדור הצעיר. הדור שמביך את כולם – בעיקר את מי שזלזל בו.

טור 1: "הם רק נראים בני 20"

הם ילדים, נכון. אבל ילדים שיודעים לתפעל רחפן, לנקות נשק, ולחבק אמא ולגונן עליה מאזעקה באותה שנייה. בזמן שבאירופה בני גילם בוחרים שם חדש כל שבוע, פה הם בוחרים יעד לפעולה.
הם נראים בני 20. אבל הם בני 2000 שנה של אחריות.

טור 2: "מילניאל? לא, מילואים"

במערב, צעירים בורחים מהצבא. בישראל – צעירים בורחים אליו.
זה דור שחי בטיקטוק, אבל לא שכח את קבר יוסף. דור שמתנדנד בין קפה שחור לאבק שריפה, אבל נשאר צלול.
הם לא עושים סולמות של זהויות. הם פשוט עולים על מדים.

טור 3: "חינוך מחדש – אצלנו זה הפוך"

בעולם, מערכת החינוך מנסה למחוק את ההיסטוריה.
אצלנו – ההיסטוריה קמה בבוקר, הולכת לבית ספר, ובערב מציירת את סמל החטיבה ביומן.
דור שגדל עם שקרים – אבל בחר באמת.

-- פרסומת --

טור 4: "אקטיביזם עם קסדה"

אקטיביזם זה לא לצעוק במעגלי הקשבה.
אצלנו, צעירים מפגינים את דעתם דרך חבירה לקרב, לא דרך קמפיין.
זו לא מהפכה של תודעה – זו מהפכה של נוכחות. נוכחות בשטח, נוכחות בלב.

טור 5: "הדור שלא חיכה שיאמינו בו"

אף אחד לא נתן להם קרדיט. לא התקשורת, לא האקדמיה, לא הפוליטיקאים.
אז הם פשוט יצאו להוכיח.
וזהו הסוד של הדור הזה: הוא לא צריך שיאמינו בו כדי לפעול. הוא פשוט מאמין בעצמו. ובארץ הזו. ובכם.

הטורים יפורסמו אחד אחרי השני בשלושת הימים הבאים …