פיצוח תעלומת הציפיות הבלתי מדוברות – מדריך לשרידות רגשית במערכת יחסים

"נראה לי שאתה כבר אמור לדעת לבד…"

זוגיות היא דבר מופלא. שותפות אמיצה, אהבה עמוקה, אינטימיות, קירבה – וכמובן: חידון טריוויה שבועי בנושא "מה עשית לא בסדר הפעם". אתה לא באמת יודע מה עשית, כי לא דיברתם על זה, ובטח שלא נכתב על זה חוזה. אבל איכשהו, הציפייה היא שתדע. לבד. אוטומטית. באמצעות טלפתיה רגשית מתקדמת, שלא למדת אף פעם, אבל היית אמור לקלוט.

ברוכים הבאים לשיחת הזוגיות השבועית – המפגש שבו נבחנת לא לפי כוונותיך, אלא לפי היכולת שלך להבין רמזים כמו סוכן מוסד בדייט.

ההבדל בין שיחה למלכודת

נניח שאתה יושב רגוע על הספה, אחרי יום ארוך. היא ניגשת אליך עם מבט מעט מרוחק, פותחת בשקט:
– "אפשר לדבר רגע?"
כמובן. רק שבזוגית, "אפשר לדבר רגע?" זה לא באמת שאלה. זה קוד. המשמעות האמיתית:
"אני מתחילה נאום – ואתה אמור להרגיש אשם עוד לפני שתגיד מילה."

ואז מגיע המשפט האלמותי:
"אני פשוט מרגישה שאתה לא באמת נוכח."
(תרגום: "למה לא קלטת שהייתי עצובה מההודעה ששלחתי לך ברפרוף ב-11 בלילה, עם אימוג’י של קיפוד ובלי נקודה בסוף?")

איך לזהות ציפייה שטרם הומצאה

אתה אולי חשבת שאתה שותף רגיש, שקנית לה קפה בדיוק כמו שהיא אוהבת, עם חלב שקדים ודקת קצף, אבל שכחת שהיא רמזה אתמול על כך שהייתה רוצה לנסוע ליפו ולראות את השקיעה. היא לא אמרה את זה. היא לא צריכה להגיד את זה. היא חשבה על זה חזק מאוד – וזה אמור היה לעבור אליך בתדרים תת-קוליים דרך הכריות שלכם.

-- פרסומת --

זהו חוק הזוגיות הבלתי כתוב:
"אם אתה אוהב אותי – אתה אמור לדעת לבד."
וזה חוק הנגד של הגבר הממוצע:
"אם לא תגידי לי – אין לי שמץ."

תופעת ה"אבל דיברנו על זה בראש שלי"

שיחת ציפיות קלאסית בזוגיות הולכת ככה:
– "אבל דיברנו על זה!"
– "אה… מתי?"
– "נו, בראש שלי. אתמול. דיברתי איתך. כשחשבתי על זה במיטה."
– "את מדברת איתי כשאת חושבת לבד?"
– "כן, והיית שותף נהדר! חייכת והסכמת איתי!"

בנקודה הזו, אתה מבין שאתה בפיגור של לפחות שלושה דיונים, שני ריבים וסצנה אחת דרמטית שאתה בכלל לא היית נוכח בה, חוץ מהדמות שלך בדמיון שלה. וזה עוד לפני ההשלכות.

שאלון רגישות זוגי – גרסת ה-SAT

בהמשך השיחה, אתה תיבחן בסדרת שאלות סובייקטיביות:
– "מה לדעתך הפריע לי בשבת שעברה?"
– "כששאלתי אותך אם אתה רעב ואמרת 'כן', למה לא שאלת אותי אם אני רעבה גם?"
– "איך זה שלא שמת לב שבשבועיים האחרונים אני מסתפרת רק בצד אחד של הראש?"
כל תשובה לא מדויקת תגרור שיח רגשי מעמיק, בן שלוש שעות, שבמהלכו תגלה שאתה אמנם יודע להפעיל גריל פחמים – אבל אתה כישלון מוחלט בקריאת תנועות גוף שקטות.

פתרונות לא קיימים לבעיה שלא הוגדרה

ואז מגיע הרגע שבו אתה מנסה להציע פתרון.
– "אז אולי פשוט תאמרי לי בפעם הבאה?"
והיא נענית בתדהמה מוסרית עמוקה:
– "אז אני צריכה לבקש בשביל שתהיה רגיש?"

זה השלב שבו אתה שוקל לעבור לגור בבקתה באיסלנד, לגדל דגים ולעשות מדיטציה עם לווייתנים. כי אי אפשר לנצח. אם תבקש שתבהיר – אתה לא רגיש. אם תנחש – אתה לא קולע. אם תקלע – למה לקח לך כל כך הרבה זמן?

הפואנטה האמיתית – היא פשוט רוצה שתהיה שם

למרות כל ההומור, כדאי לזכור דבר אחד: השיחה הזו לא באמת על הנושא שעל השולחן. היא לא על הקפה, לא על השקיעה ולא על הקיפוד מהאימוג’י.
היא על הקשב. על התחושה שאתה רואה אותה גם כשאתה בוהה בטלוויזיה.
על זה שהיא רוצה לדעת שאתה חושב עליה גם כשאתה מתלבט בין בירה שחורה למוקה בטמפרטורת גוף.

הבעיה? זה לא מגיע עם חוברת הוראות.

קורא מחשבות לא תהיה – אבל אולי בן זוג יותר מדויק כן

זוגיות היא לא מדע מדויק. היא שילוב של פרשנות יצירתית, ניתוח שפת גוף, ויכולת לומר "את צודקת" גם כשאתה לא בטוח על מה מדובר. אבל אם תקשיב באמת – לא רק למילים, אלא גם לשתיקות – אולי תתחיל להבין מה באמת חשוב לה.

ואם זה לא עובד? תמיד אפשר להתחבא מאחורי ספה, לשלוף פרח ולהגיד:
"חשבתי עלייך. בלי מילים. בראש. כמו שאת אוהבת."

בהצלחה בשבוע הבא.
השיחה הבאה תתחיל בדיוק כשהכי פחות תצפה לה.
כמו שצריך.