מה מנסים למכור לנו בשם “השמאל האינטלקטואלי” – ואיך זה תמיד נגמר בסדנה על פריווילגיות במימון גרמני?
כשהשכל לא פוגש את המציאות, רק את ה"גרדיאן"
פעם, כשאמרת “אינטלקטואל”, דמיינת מישהו שיושב בספרייה עם שפם, פותח כרכים עבי כרס, שואל שאלות עמוקות ומנסה להבין את נפש האדם.
היום, אינטלקטואל זה מי שיש לו מנוי ל"הארץ", שלושה מאמרים באוניברסיטה הפתוחה – ודעה מוצקה על למה אתה, שגר בנתיבות, פשוט לא מבין מורכבויות.
מה הם מוכרים לנו?
- חשיבה ביקורתית.
- פרספקטיבה היסטורית.
- מוסר אוניברסלי.
- אחריות קולוניאלית.
אבל בפועל?
- הם הכי ביקורתיים – כל עוד הביקורת מופנית לימין.
- הכי היסטוריים – כל עוד זה מתחיל מ-1967.
- הכי מוסריים – כל עוד זה לא דורש מהם להתגייס למילואים.
- הכי אוניברסליים – כל עוד מדובר בזכויות הפלסטינים, האיראנים והקונגו, אבל לא שלך, אם אתה דתי או פטריוט.
מתי הפכת לאיום עליהם?
כשהעזת לאהוב את המדינה בלי אירוניה.
כשהנפת דגל ישראל בלי דיסקליימר.
כשהצבעת ימין – לא כי אתה טיפש, אלא כי אתה חושב אחרת.
כשהתעקשת לומר: “אני יהודי. זה לא תירוץ – זו זהות.”
והם?
הם מעדיפים לדבר על “החברה האזרחית”, “נרטיבים”, ו”שיח מורכב”.
זה נשמע מתוחכם – עד שאתה שואל שאלה פשוטה: “ולמה בעצם היהודים לא יכולים לחיות בביטחון?”
ואז, פתאום, השיחה נגמרת.
איפה תמצא את השמאל האינטלקטואלי?
- בקמפוסים – שם אסור לומר “ניצחון”, אבל מותר לתלות את דגל פלסטין בשם הדיון.
- בקרנות – שם כותבים ניירות עמדה שמסבירים למה צה”ל צריך “למתן את השיח הקרבי”.
- במאמרים – שמתחילים ב”יש להבין את השורש הפסיכו־קולוניאלי של הסכסוך”, ומסתיימים ב”ההתנחלויות הן הבעיה”.
- ובשיח – שפתאום נעשה “עמוק מדי” כששואלים איפה הוא היה כששחטו יהודים בעוטף.
ולמה זה כל כך מתוחכם – אבל כל כך מנותק?
כי המילה “מורכב” הפכה להיות מקלט לכל פחד.
כי כשאתה אומר “לא, אנחנו לא אשמים הפעם” – אתה הופך לפשוט מדי, לא מתוחכם.
וכי מבחינתם, אינטלקטואליות זה לדעת להסביר למה גם כשדוקרים אותך, זו בעצם אשמתך.
אבל אל דאגה – גם הם בסוף יתעוררו.
- כשיפסיקו להזמין אותם לוועדות בחו”ל כי הם "יהודים מדי".
- כשיפרצו להם לאולפן תוך כדי פרשנות על המצב בעזה.
- כשיבינו שלעולם לא תספיק ההתנצלות, ושאדם בלי שורשים – הוא לא מוסרי, הוא פשוט קל לעקירה.
ולסיום, כלל ברזל:
אם מישהו משתמש במילים כמו "פרשנות פוסט־קולוניאלית", "מרחבים חוץ־הגמוניים", או "סובייקטיביות פוליטית מתוּוֶכת" –
תבין שהוא פשוט לא רוצה שתדבר.
כי אתה מביך אותו – בזה שאתה מבין מה קורה בלי תואר שני בחשיבה פורצת גבולות.
הירשמו כדי לקבל את הפוסטים האחרונים אל המייל שלכם
