כל כיסוי ופרצופו

אם מצאת את עצמך מבולבל בין בורקה, חיג'אב, נקאב, צ'אדור, רעלה ועוד שמות שמזכירים יותר מדפי תפריט של מסעדת פיוז'ן פוסט-קולוניאלית מאשר פרטי לבוש — אתה לא לבד.
אם אתה תוהה למה יש נשים שמכסות את הפנים, את השיער, את הגוף או את הכל כולל העיניים — ואתה עדיין צריך להעמיד פנים שזו "בחירה חופשית" — אתה כבר חי במערב הליברלי של המאה ה־21, איפה שהשכל נכנע לרלטיביזם, ו"שחרור האישה" כולל את הזכות לצעוד בגאווה לתוך השק.

אבל רגע לפני שנכנעים לבולשיט, בוא נעשה סדר — עם הומור, עם היגיון, ובלי להתחפש לפקידת משרד הקליטה של האסלאם באירופה.

חיג'אב – הלייט-רעלה למתחילות

הגדרה בסיסית: כיסוי ראש פשוט, המכסה את השיער, הצוואר ולעיתים חלק מהכתפיים — אבל משאיר את הפנים גלויות.
מי לובשת: המון. מחלק מהנשים באיראן ועד מהגרות ברמת גן.
מה זה אומר: "אני צנועה, אבל לא מוותרת על סלפיז."
מה זה מסמל: לכאורה, יראת שמיים. בפועל? מיתוג חיצוני שמסמן שייכות לקהילה מוסלמית ולתפיסת עולם שאומרת: אישה = גוף = סכנה = כיסוי.

ולמערב? זה "אקט של העצמה נשית", כמובן. כשאישה במערב עוטה חיג'אב, זה "חופש בחירה". כשנזירה נוצרייה עושה זאת — זה "דיכוי דתי". כי הביקורת שמורה רק לדתות לא־פרוגרסיביות-דיה.

נקאב – גירסת ההיעלמות החלקית

הגדרה: כיסוי שמסתיר את כל הפנים מלבד העיניים.
מי לובשת: נשים שמוכנות לראות, אבל לא להיראות.
מה זה אומר: "אני לא אמורה להיות פה בכלל, אבל אם כבר אז בלי פרצוף."
מה זה מסמל: טשטוש מוחלט של זהות פרטית — כי הפנים, הביטוי, החיוך – כל אלה עלולים להסיח את דעת הגבר המוסלמי מהקוראן. חס וחלילה.

-- פרסומת --

ולמערב? כאן כבר העסק מסתבך. בצרפת, בלגיה ודנמרק אסרו את זה, בשם "הסדר הציבורי". אבל מיד קמו אינטלקטואלים מאוקספורד וטענו שזו אפליה תרבותית.
שמעו, אם אתם לא מזהים אדם לפי הפרצוף אלא לפי צבע בד – אולי הגיע הזמן לשים נקאב על האינטליגנציה.

בורקה – מצב סגור

הגדרה: כיסוי מלא של הגוף מהראש עד הרגליים, כולל עיניים, עם רשת צפייה — תרגום אופנתי ל"חדר אפל עם חור קטן".
מי לובשת: בעיקר באפגניסטן, תחת שלטון הטליבאן.
מה זה אומר: "אם ראית אותי ברחוב, סימן שהפקרתי את נשמתי."
מה זה מסמל: אפס נראות, אפס נוכחות, אפס אנושיות. האישה ככלי פונקציונלי, שמותר לו לנשום — אבל עדיף בשקט.

ולמערב? כאן כבר נהיה קשה לבלוע. אפילו הליברלים המובהקים מגרדים בראש. כי קשה למכור את זה כפמיניזם כשזה נראה כמו אוהל נייד.
אז במקום לומר "זוועה" הם אומרים "מורכב". ואנחנו אומרים: כשאישה נראית כמו רהיט בצבע כחול – זה לא מורכב, זה פשוט נורא.

צ'אדור – כיסוי עם ניחוח פרסי

הגדרה: פיסת בד גדולה (בדרך כלל שחורה) שעוטפת את כל הגוף ונאחזת בידיים, אבל לא בהכרח מכסה את הפנים.
מי לובשת: נשים באיראן, במיוחד דתיות.
מה זה אומר: "אני אולטרה־שמרנית, אבל שומרת על מינימום ניידות."
מה זה מסמל: פרשנות נשית לסיפור יונה והלווייתן. נכנסת לצ'אדור – מתבטלת.

רעלה – מונח כללי ובלתי מחייב

הגדרה: השם הקולקטיבי של כל מה שמכסה משהו אצל האישה.
מי לובשת: כל אחת, בכל גרסה, בכל תקופה – כל עוד יש מישהו שמצפה ממנה.
מה זה אומר: תלוי איפה. לפעמים סמל לצניעות, לפעמים סמל לשליטה.
מה זה מסמל: בערבית – "הפרדה, מחיצה". במציאות – ההפך מאינטגרציה.

ומה עם "הבחירה החופשית"?

זהו, שכאן מגיעה התרמית הגדולה של הליברליזם.
כשהחברה שלך רומזת לך מה ילך יותר טוב ברחוב: שיער מבריק או כיסוי אטום — הבחירה החופשית הופכת לבדיחה עגומה.
כשאישה צריכה לבחור בין חיג'אב לבין חרם חברתי, בין בורקה לבין ביזוי משפחתי — זאת לא "בחירה", זאת מערכת לחצים תרבותית עטופה בפרופגנדה של סובלנות.

וכשהמערב מוחא כפיים ל"פמיניזם מוסלמי" בזמן שנשים נרמסות תחת פיסת בד – זה כבר לא צביעות. זה שיתוף פעולה עם דיכוי בשם האינקלוסיביות.

בשורה התחתונה?

הבעיה איננה כיסוי הראש — אלא מה הוא מכסה:

• את המאבק על שליטה בגוף האישה.

• את הפחד מהנשיות.

• את הפחד מהחירות.

• ואת העובדה שחלק מהעולם עוד תקוע במאה ה־7 — ואנחנו עסוקים בללטף אותו כדי לא להעליב.

רוצה ללבוש חיג'אב? תלבשי.
רוצה ללכת בביקיני? תלכי.
רוצה לחיות בחברה שבה אף אחד לא מתערב בבחירות שלך? תמצאי מקום שבו אין טליבאן, אין רעלה, ואין שמאלנים שמתרגמים עריצות ל"זהות".

לא כל אישה מכוסה היא קורבן.
אבל כל חברה שמריעה לכיסוי במקום לשאול למה הוא קיים — היא בהחלט שותפה לפשע.

-- פרסומת --