האיש, הטיל והציוץ

תשמעו, יש אנשים שקמים בבוקר, שותים קפה, מקללים קצת את הפקקים של איילון וממשיכים הלאה עם החיים. ויש את אילון מאסק – שקם בבוקר, שותה אספרסו עם תודעת על, מצייץ משהו שגורם למניות לקרוס או לזנק, ואז שולח לוויין לאטמוספירה כי השתעמם מהחדשות.

לא ברור אם מדובר בגאון, משוגע, מֶם מהלך או סתם טיפוס עם יותר מדי כסף וזמן פנוי – אבל מה שבטוח: משעמם זה לא. הוא הבנאדם היחיד בעולם שאם תראה אותו ברחוב מדבר לעצמו על חייזרים, אתה תחשוב שהוא בדרך לישיבת דירקטוריון, לא לפסיכיאטר.

כאן בישראל, כשמישהו אומר "מה עובר על מאסק?", התגובה הרגילה היא: "עזוב, שיהיה בריא. גם לי יש בן דוד כזה שפתח עסק לקייטרינג חלל."
אבל אנחנו פה כדי לנסות להבין באמת – עם קורטוב הומור, הרבה סקרנות, וניסיון אמיץ לתרגם את התופעה הזו שנקראת אילון מאסק לעברית פשוטה. לא בהכרח שתצליחו להבין אותו בסוף, אבל לפחות תרגישו שאתם לא לבד בזה.

אז: איך הפך ממציל האנושות למם אינטרנטי עם טילים ?

בשנת 2025, אילון מאסק כבר מזמן אינו רק יזם. הוא גם פועל בניין של מאדים, גיבור-על של רדיט, בעל טוויטר (סליחה – X), שדרן חצי-רציני של רעיונות אבסורדיים, ואולי – במידה מסוימת – גירסה טכנולוגית של המלט: מהנדס חכם, שואל שאלות גדולות, ולפעמים שוקל אם להיות או פשוט לצייץ שטויות באמצע הלילה.

אז מה באמת עובר על אילון מאסק? האם הוא גאון לא מובן? שחקן שחמט תלת-ממדי? טרול מיליארדר עם מנוי כחול משלו? בואו נצלול לתוך מוחו – או לפחות נעמוד מחוץ לדלת ונציץ מהחור של המנעול.

-- פרסומת --

חלק א': הגאון הבלתי נלאה

אי אפשר לקחת ממאסק את ההישגים. האיש שלח מכונית אדומה לחלל, הקים מחדש את תעשיית החלל הפרטית, יצר את הרכב החשמלי הסקסי ביותר מאז דלוריאן, מנהל חברה לשתלים במוח – ומדי פעם, מצייץ ממים של שיבוטים על LSD. אבל מאחורי הקרנבל, נמצאת תודעה טכנולוגית ברמה נדירה: מי שדחף חזון של התיישבות בין-כוכבית, בנה רקטות שנוחתות כמו בסרט מצויר, והפך את חוויית הנהיגה לטכנולוגיית משחק וידאו עתידנית.

במובן הזה, מאסק הוא יותר ניקולה טסלה מניקולה טסלה (שאגב, מת מזמן, בלי טוויטר). הוא הסיליקון-ואלי-ג'יזס, משיח חצי-חילוני שחולם בקול רם. הוא האיש ששאל את עצמו: "מה יקרה אם נשים לוויינים באורביט ונשדר וייפי לכל העולם?" – ואז פשוט עשה את זה.

הברווזון המכוער של טוויטר

ואז הגיע הרגע שבו רכש את טוויטר. מאז – ובכן, איך נאמר זאת בעדינות – קרה שם משהו. מאסק החליט להחיל את עקרונות הנדסת הרקטות גם על ניהול רשת חברתית, וזה הלך בערך כמו לשגר בלון הליום עם GPS ולקרוא לזה ניואנס.

הוא שינה את שם המותג ל-X – כי למה לא למחוק מותג בינלאומי שווה מיליארדים אם אפשר לקרוא לו כמו אפליקציית פורנו ביפן?
הוא החזיר חשבונות שנחסמו בשל הפצת שנאה – בשם חופש הביטוי, או חופש להקיא קונספירציות כמו קפוצ'ינו קר.
הוא התווכח עם עיתונאים, חסם משתמשים – ואז פתח סקרים כדי לשאול את הציבור אם להחזיר אותם. כאילו רשת חברתית היא תוכנית ריאליטי קנדידטורה לטרול השנה.

ובכל זאת, גם כאן יש עקביות: מאסק רואה את טוויטר ככלי מאבק אידיאולוגי נגד מה שהוא תופס כ"דיקטטורת הפוליטיקלי קורקט". מבחינתו, זו לא פלטפורמה. זו חזית מלחמה על חופש הביטוי – או לפחות חופש הביטוי שלו.

האיש, האגו, והאלגוריתם

יש משהו קפקאי-קריקטורי בעובדה שאילון מאסק, האיש שבונה רובוטים, לפעמים נשמע כמו אחד. ציוציו נעים בין הברקה פיזיקלית להומור של כיתה ו׳ ("הפין של מארס גדול יותר"). הוא מזכיר לנו שגאונות אינה חיסון מפני מוזרות – ולעיתים ההיפך.

כמו מישהו שבילה יותר מדי זמן עם AI, מאסק מתנהל כאילו הוא חלק מהמערכת שהוא מנסה לשלוט בה. האלגוריתמים לא משפיעים עליו – הוא הופך לאלגוריתם. אדם שהוא בעת ובעונה אחת המנכ"ל, ההנדסאי הראשי, הפרזנטור והטרול הראשי של מפעל חייו.

אבל יש גם צד רך: לפעמים הוא מצטלם עם ילדיו (כולם עם שמות שגורמים לך לחשוב שזו סיסמת WiFi), לפעמים משתף פוסטים על סבל אישי, או משוחח על חרדה, דיכאון ואוטיזם. במובנים רבים, הוא פשוט אדם עם פער עצום בין הדמיון הבלתי נדלה לבין חיי היום-יום, מתמודד עם חיים ציבוריים שמסרבים לאפשר מורכבות.

הבעיה עם גאונים

הבעיה עם אנשים חכמים במיוחד, היא שאף אחד לא יכול לעצור אותם כשהם טועים. מאסק לא רק ממציא – הוא גם משוכנע שהוא מבין הכל. פוליטיקה? קל. ביולוגיה? בוודאי. עיתונות, דמוקרטיה, ציוויליזציה, ממים? תביאו לו.
ומה קורה כשאדם מבריק פועל בלי בלמים, בלי עריכה, בלי יועצים שיגידו "עזוב את זה, חביבי"? בדיוק מה שראינו: התרסה, פרובוקציות, ולעיתים גם ירידה ניכרת במניות.

ועדיין – זו גם הסיבה שהוא מעניין. מאסק הוא אנומליה, לא אבטיפוס. הוא חי את הפער שבין גאונות לבין אי-שפיות קלה של אנושיות. הוא לא אלון מאסק, הוא אילון. עם א'.

אוטופיה עם קוצים

אז מה עובר עליו? אולי בדיוק מה שעובר עלינו. מאסק הוא תופעה של העידן שלנו: טכנולוגי, כאוטי, רב-קולי, ממותג עד הסוף וממושטר על ידי תשומת לב. הוא חי בגרסת בטא של העתיד, ולפעמים – קצת מתקשה עם ההווה.

הוא רוצה להציל את העולם, אבל גם לנצח בוויכוח בטוויטר.
הוא בונה חלליות, אבל עסוק בלהוכיח שהוא לא שמאלני.
הוא מצייץ על AI שיחסל את האנושות – ואז מפרסם פוסט על תחרות בכלבים בתחפושות.

ככה זה כשאתה לא רק ממציא את העתיד – אלא גם מוצר התוכן הכי חם בהווה.

אולי זה אנחנו

אולי בסופו של דבר השאלה "מה עובר על אילון מאסק" צריכה להתהפך: מה עובר עלינו, שאנחנו לא יכולים להוריד ממנו את העיניים? למה אנחנו מרותקים אליו כמו לתאונה בתנועה – רק עם פיצוצים, דאוג'ים, ולוויינים?

אילון מאסק הוא לא רק סיפור על אדם. הוא סיפור על עידן, שבו קו הגבול בין מדען לסטנדאפיסט, בין יזם לבדרן, בין חזון למציאות – מטושטש יותר מאי פעם.

והכי חשוב – זה לעולם לא משעמם.