שידוך בכפייה עם אקסל של סחיטות

ברוכים הבאים לשלב שבו הקסם מתפוגג, הסיסמאות מוחזרות למלאי, ואפשר סוף־סוף לגלות מה באמת רצו הפוליטיקאים – ולא, זה לא "אחדות".
כי אחרי שהציבור אמר את דברו, מתחיל שלב ההרכבה – והוא נראה פחות כמו דמוקרטיה ויותר כמו שוק פשפשים, רק שהמחירים עולים כל דקה.

🧩 הרכבת קואליציה: משחק טטריס פוליטי שבו כל חלק צורח שהוא הכי חשוב

יש 120 מנדטים.
צריך לפחות 61.
אבל בפועל? אתה צריך 4 מפלגות, 17 הבטחות, 3 הבטחות סותרות, ונכונות עקרונית למכור את כל עקרונותיך – בריבית דריבית.

המשא ומתן נמשך שבועות. למה?
כי כל שותף פוטנציאלי מגיע עם רשימת דרישות שכוללת:

• משרד ממשלתי שלא קיים (למשל: המשרד לקידום מסורת האינסטגרם)

• תקציבים לאגודה שבראשות גיסו

  -- פרסומת --

  

• הבטחה לחוק שהוא המציא הבוקר

• וטו על כל דבר שהוא לא אוהב – כולל צבעים.

📉 מה מבטיחים? מה שצריך – העיקר שייכנס לאקסל

כל מפלגה נלחמת על "תיק משמעותי" – אבל בסוף לוקחת מה שיש:

ובסוף – כולם טוענים שהם ניצחו.
אחד קיבל את תיק הביטחון.
השני קיבל את תיק התחבורה.
והשלישי קיבל תיק גב קטן מבד, עם לוגו של המפלגה.

💰 סחיטה היא לא מילה גסה – היא פשוט טקטיקה

כל שותף קואליציוני יודע: בלי הקול שלי – אין לך ממשלה.

אז למה לא לדרוש?
ולמה לא לאיים?
ולמה לא לאיים שוב, ואז לדרוש עוד יותר?

ככה נולדים חוקים:

• חוק יום שלישי חופשי (לזכר סבא של יו"ר ועדת כלום)

• חוק הנאמנות לסופגניה (בתוך מוסדות תרבות יהודיים)

• חוק עידוד הגירה פנימית לירוחם ביום חול

• חוק שימור שמות תנ"כיים בילדים עד גיל שנתיים

והעיקר: כל אחד מרגיש שהוא שינה את פני האומה. בפועל? שינו את סדרי העדיפויות של ועדת הכספים לטובת חוג בלט ביישוב של 12 איש.

🤝 טקס החתימה – או, בשמו האמיתי: "הסכם זמני להתנהגות סבירה עד שתהיה סיבה לריב"

כולם מחייכים.
לוחצים ידיים.
חותמים על מסמכים שלא נקראו.
מצטלמים.
ומצהירים:

"זו ממשלה יציבה לארבע שנים לפחות."

(כלומר: ארבעה חודשים, שלוש פגישות כועסות, ושני ציוצים של ח"כ אלמוני – ואז בחירות מחדש.)

💥 ומה קורה למפלגות שלא נכנסו?

הן הולכות לאופוזיציה – ומתמלאות בכוח חדש, אנרגיה לוחמנית, ויכולת לשבת באולפנים כל ערב ולצעוק "הם הורסים את המדינה".

או בקיצור: גם אם אתה לא בפנים – אתה לא שותק. אתה רק יותר חופשי להתלונן.

📜 סיכום הפרק:

הרכבת קואליציה בישראל היא כמו ניסוי בכימיה בין תלמידי כיתה ח': הרבה עשן, ריח שרוף, ואיכשהו כל אחד יוצא בטוח שהוא המציא את הפצצה.