מלחמה על זחלים: הדחפור שהפך לגיבור בעזה
יש כלי נשק שאתה מצפה לראות במלחמה: טנקים, מטוסים, טילים חכמים, רחפנים.
ואז יש את דחפור ה־D9 – יצור צהוב, מגושם וכבד, שנראה יותר כמו בולדוזר באתר בנייה באשדוד מאשר שחקן ראשי בזירת קרב.
אבל במזרח התיכון, כמו במזרח התיכון, לפעמים מי שפורץ את הדרך לא עושה זאת על שרשראות טנקים – אלא עם כף ענקית ו־710 כוחות סוס מתחת למכסה המנוע.
מהתחלה צנועה לאייקון קרבי
במקור, ה־D9 נולד כדי להזיז עפר, לסלול כבישים ולבנות בתים.
בצה"ל התחילו להשתמש בו בשנות ה־70 לעבודות הנדסיות צבאיות – חפירת עמדות, סלילת דרכי גישה.
אבל כשעזה נכנסה לתמונה – עם מנהרות, מחבלים, סמטאות צפופות ובתים שמסתירים ארסנל נשק – הבינו במהרה שצריך כלי שיכול גם להזיז הרים וגם להוריד קירות בלי לשאול שאלות.
בתחילת האינתיפאדה השנייה קיבל ה־D9 את כינויו הצבאי הבלתי רשמי: “החיה”.
מאז, הדחפור הזה כבר לא נתפס כסתם כלי עבודה – אלא כאמצעי לחימה. לא בעקיפין, אלא ישירות.
לא עוד רק עפר: הדחפור ככוח פסיכולוגי
בעזה, ה־D9 עושה יותר מסתם דחפורים. הוא משמש לפריצת נתיבים עבור הכוחות בשטח בנוי, להריסת מבני טרור, לסיכול מטענים תת־קרקעיים ולפעמים – לצורך הרתעה פסיכולוגית.
אין הרבה דברים שמפחידים לוחמי חמאס יותר מהמראה של “חיה” במשקל 50 טון שמתקדמת לעברם באיטיות של פיל זועם.
בעיני תושבי עזה, הופעת ה־D9 היא סמל לרגע שבו המבצע כבר לא משחק תפקידים – הוא כאן לשנות את פני השטח, תרתי משמע.
שריון של מפלצת – וגם מטרה לאהבה ושנאה
כשהבינו בצה"ל שהדחפור יעמוד בקו האש, הוא קיבל מיגון כבד – שריון עבה, כיפת פלדה לכבליו, חלונות משוריינים ומערכות הגנה מתקדמות.
התוצאה: כלי הנדסי שמסוגל לספוג ירי מנשק קל, מטעני צד, ולפעמים אפילו פגיעות RPG – ועדיין להמשיך קדימה.
בזירה הישראלית הפך ה־D9 לסמל של חדשנות ואומץ:
חיילי ההנדסה התגאו בתמונות לצד המפלצת הצהובה, והציבור ראה בו חלק מהיתרון הישראלי בהתמודדות עם טרור אורבני.
בעולם, לעומת זאת, ה־D9 נצבע לא פעם בתקשורת כ"סמל לאכזריות" – עוד כלי שמייצג את הכוח הישראלי מול אוכלוסייה אזרחית.
במילים אחרות, אפילו דחפור לא מצליח לחמוק מהאשמות באו״ם.
D9 מול המנהרות – מי שמכיר את הקרקע מנצח
אם יש אויב שה־D9 אוהב לשנוא – זו המנהרה.
אחת המשימות המרכזיות שלו בעזה היא לחשוף, לנתץ ולמוטט את תשתיות הטרור התת־קרקעיות שחמאס השקיע בהן מיליארדים.
כמו גרסה כבדה וממוגנת של שואב אבק, ה־D9 חופר, מרים, ומוריד כל מה שמסתתר מתחת לפני האדמה.
בעוד שהעולם מתלהב מרחפנים וטילים מדויקים, במנהרות המפותלות של עזה, הכלי היעיל ביותר לפעמים הוא פשוט כף מתכת גדולה ואופנועי שרשרת.
פסיכולוגיה של לוחמה – כשהאדמה רועדת
לוחמי חמאס אולי אינם נרתעים מטנקים או מרחפנים, אך יש משהו במראה של אדמה רועדת ודחפור שמתקדם כמו זוחל מתכתי ענק שמעורר פחד קדמוני.
ההיסטוריה מלמדת שמלחמות לא מנצחים רק בכוח אש – אלא גם בשבירת רוח הלחימה של היריב.
בנקודה הזו, דחפורי ה־D9 הפכו לכלי נשק פסיכולוגי לא פחות מאשר הנדסי.
קרבות דעת הקהל – גם דחפור צריך יחסי ציבור
באוקטובר 2025, במהלך המבצעים האחרונים בעזה, הפך ה־D9 שוב לנקודת חיכוך בתקשורת העולמית: תמונות של בתים הרוסים ברפיח ובשג'אעיה, כותרות על "ענק צהוב שמחריב שכונות שלמות", וגל של גינויים מצד מדינות אירופה.
ישראל, מנגד, הדגישה את השימוש המדוד בכלי ואת העובדה שכל בית שנהרס שימש מסתור למחבלים או למנהרות.
זו הדינמיקה המוכרת: בשדה הקרב ה־D9 הוא כלי מציל חיים ללוחמי צה"ל, אבל במסדרונות האו״ם הוא מוצג כטיטאן מחריב.
מיתולוגיה ישראלית – מגיבור עבודה לגיבור מלחמה
אי אפשר להתעלם מכך שדחפורי ה־D9 הפכו לאייקון תרבותי בישראל.
הם מככבים בשירי הומור של חיילים, בסטיקרים של “אל תעצור – תמשיך עם ה־D9”, ובממים ברשתות החברתיות.
כשצה"ל חשף את הגרסאות החדשות, הציבור קיבל זאת כמו השקת אייפון חדש – עם התלהבות מהעיצוב והיכולות החדשות.
זה אולי נשמע מגוחך, אבל במציאות המזרח־תיכונית אפילו כלי הנדסי כבד יכול להפוך לסמל פטריוטי.
ציניות בלתי נמנעת – כשהבולדוזר מקבל פרס על תרומתו לביטחון
בישראל לא מעט אנשים חצי בצחוק חצי ברצינות טוענים שהגיע הזמן להעניק לדחפורי ה־D9 עיטור גבורה או לפחות יום חג לאומי.
הרי לא כל יום כלי עבודה הופך לגיבור במלחמה מול טרור.
ואולי זה גם שיעור לעולם: לפעמים לא צריך טכנולוגיה מתקדמת כדי לשנות את מהלך הקרב – מספיק מנוע ענק, נהג אמיץ וקצת עקשנות ציונית.
סיכום – מלחמה עם כף ושריון
דחפורי ה־D9 הם ההוכחה לכך שהמלחמות של המאה ה־21, גם בעידן בינה מלאכותית ורחפנים, עדיין תלויות בכלים שמסוגלים לשנות את השטח עצמו.
הם מזכירים שהכוח האמיתי לא תמיד נמצא במסכים דיגיטליים או באלגוריתמים – אלא בכף פלדה שחופרת מנהרה ופותחת נתיב לחיילי החי"ר.
בעזה של 2025, ה־D9 כבר מזמן אינו רק בולדוזר. הוא סמל של כוח, עקשנות, וגם – תודעה ציבורית מורכבת בין גבורה להרס.
וכשחושבים על זה, אין כלי שמסמל טוב יותר את הדינמיקה הישראלית־פלסטינית: חפירה מתמדת במציאות, עם הרבה רעש, אבק וקצת הומור שחור בצד.
הירשמו כדי לקבל את הפוסטים האחרונים אל המייל שלכם
