הפוליטיקה הישראלית פרק 42: הבחירות – קרנבל דמוקרטי
נמשיך, כי הבחירות בישראל זה לא רק דמוקרטיה – זה פסטיבל של הבטחות בלתי ניתנות לקיום, סרטוני טיקטוק מביכים, וקרבות טיטאנים בין אנשים שלפני חודש היו באותה מפלגה.
הבחירות – קרנבל דמוקרטי עם תופים, דגלים, ושקרים בגודל של שלט חוצות
🎪 מערכת הבחירות בישראל: המופע הכי טוב בעיר
בואו נודה באמת – בישראל בחירות הן יותר אירוע בידור מאשר הליך שלטוני.
זה כמו ריאליטי, רק בלי הדחות – ועם הרבה יותר הבטחות לקצבאות.
📅 תדירות הבחירות
-
פעם זה היה פעם בארבע שנים.
-
היום זה בערך פעם בשנה, או כשמישהו לא מחזיק את הפה בישיבת ממשלה.
-
וההכנות? קבועות כמו חגים: תשדירים, כנסים, תעמולה, ושיר קמפיין מזעזע.
📣 ההבטחות
-
“נוריד את יוקר המחיה!” – עדיין גבוה.
-
“נשקם את מערכת הבריאות!” – הרופאים מחכים על הקו.
-
“נביא יציבות שלטונית!” – ופותחים קלפי אחרי חמישה חודשים.
-
“נהיה ממשלת אחדות!” – ואז שוברים את הכלים בלייב.
🪧 שלטי החוצות
-
פנים מחויכות בגודל של בניין.
-
סיסמאות קצרות יותר מהגיוניות: “אפשר אחרת!”, “מנהיג. יציב. אמיתי.”
-
גרפיקת פוטושופ שגורמת לראש המפלגה להיראות כמו גיבור על עם מצע סביר.
📲 התעמולה החדשה: טיקטוק וטלגרם
-
כל פוליטיקאי חייב סרטון שבו הוא אוכל פלאפל ואומר “אני אחד מהעם”.
-
חשבונות טוויטר שמנוהלים על ידי גאונים בני 22 עם גישה לאימוג’ים ולחולצה של היפ הופ.
-
מלחמות האשטגים: #שלטוןשנאה מול #הגיעזמןשינוי מול #סבתאבוחרתשוב
🤡 רגעי השיא
-
מועמד אומר "ניצחנו!" – כשהוא בכלל מקום חמישי.
-
אחר אומר "העם אמר את דברו!" – כשיש לו שישה מנדטים.
-
ואז כולם מתכנסים לערב סיכומים: מי אכל את מי ואיך זה אשמת השמאל/הימין/המרכז/התחבורה הציבורית.
🗳️ הקלפי – טקס יהודי דמוקרטי
-
להגיע ב-10:00, לפגוש את השכן שהוא מזכיר קלפי בפעם הרביעית השנה.
-
לבחור מתוך פתק שכתוב עליו שם לא מוכר ולוגו שכנראה נבחר ב־Paint.
-
לצאת החוצה בתחושת שליחות – ולגלות שבאותו רגע בדיוק גנץ, ביבי, לפיד, דרעי וסמוטריץ' כולם “בדרך לניצחון”.
📜 הבחירות הן לא רק הדרך לבחור נציגים – הן גם הדרך של הציבור לפרוק תסכול, לצחוק בטוויטר, ולשכנע את עצמו ש”הפעם אולי משהו ישתנה”.
בסוף כולם מחכים לתוצאות, ומגלים שהתוצאה האמיתית היא: בחירות נוספות בעוד 8 חודשים.
הירשמו כדי לקבל את הפוסטים האחרונים אל המייל שלכם
