סיפור מהאגדות לילדי המילניום

כיום, כשמזכירים לילדים שנולדו אחרי 2020 שבתקופה מסוימת אי אפשר היה ללכת לגינה — הם מביטים בך כאילו דיברת על מלחמת ששת הימים. “אתה מתכוון, כאילו, לא היה טיקטוק בכלל?” שואלת בתך בת ה־12 בזעזוע, ואז חוזרת לצלם סרטון עם פילטר של כלב מדבר.

ואכן, הקורונה הפכה ל־מיתולוגיה מודרנית. לכל אחד יש סיפור גבורה משלו:

• "אני הייתי בקבוצת סיכון! סבא שלי קיבל חיסון שלישי לפני שזה היה מגניב."

• "אני עברתי בידוד עם חמישה ילדים בבית של 80 מטר! והיה לי רק 3 מגבונים לחים!"

• "אני קניתי מסכה מעוצבת של מעצב מקומי, שילמתי 120 שקל – והשתמשתי בה פעם אחת!"

יש שיאמרו שזה כמו שירות צבאי – מי שהיה שם, יודע. ומי לא, פשוט לא יבין.

כלכלה, פוליטיקה ומה שביניהם – המגפה שהשתיקה

אבל רגע — לא הכל היה רק על לחם מחמצת ונטפליקס. הקורונה טרפה את הכלכלה, שינתה את יחסי העבודה, דחפה מיליוני אנשים לחרדות, ולימדה אותנו שאולי כדאי להקשיב למדענים ולא רק לאנשים בפייסבוק שמצטטים את הדוד שלהם מהצבא.

בישראל, הקורונה התגלגלה במהירות לתוך כל דבר:

• דיון פוליטי? הקורונה.

• מערכת בחירות? קורונה.

• למה האבטלה עלתה? כי קורונה.

• למה אין סייעת בגן? כי מישהי נחשפה למישהו שנחשף למישהו שחלה בשלט רחוק.

והיום? פוליטיקאים כבר לא מדברים על הקורונה בכלל. היא פשוט נעלמה כמו הבטחות בחירות. אף אחד לא רוצה להזכיר שהוא קידם סגר רביעי או שהקים ועדת בדיקה לבדיקה של הבדיקות.

איפה הם היום?

כמו כל סלב שזמנו עבר, גם גיבורי הקורונה הפכו לדמויות משנה:

• המסכה – כיום משמשת בעיקר לשימור מלפפונים במקרר או לאנשים עם שפעת קלה שמתביישים.

• האלכוג'ל – בקבוקי הפלסטיק הסמיכים נזרקו לפח. מי נשאר עם הידיים דביקות? אנחנו.

• בדיקות אנטיגן – קופסאות ריקות שמזכירות לנו שאי שם, פעם, דחפנו לעצמנו מקלון לאף בשביל "המשפחה".

• זום – הפך לכלי עבודה לגיטימי, אבל עדיין מסמל בעיקר את הייאוש של ילדי כיתה ג'.

• החיסונים – עדיין איתנו, אבל עכשיו הם בעיקר מתחרים עם שפעת עונתית, גירודים ו־FOMO.

האם נזכור? תלוי מי שואל.

אז, מי באמת זוכר את הקורונה?

• ההורים – בעיקר כשיש להם כאב גרון ורוצים חופש מהעבודה.

• המורים – כשילדים שואלים למה אי אפשר לעשות שוב לימודים בזום.

• המדענים – כי זה מה שהם עושים.

• החמוצים – כי הם עדיין כועסים על איך ניהלו את זה.

• ואנחנו? אנחנו זוכרים… אבל מעדיפים לשכוח.

כי אם יש לקח אחד שהקורונה לימדה אותנו – זה שבני אדם מסתגלים, שוכחים, ממשיכים הלאה. ועושים מזה סטנדאפ.

נ.ב.: אולי כדאי שנכתוב את זה ביומן. כי בפעם הבאה שזה יקרה (ולפי הסינים, זה רק עניין של זמן), לפחות נוכל להגיד — היינו שם. היה מגניב. היה לחם מחמצת. ועכשיו תעביר לי את המסכה, שכחתי איך שמים אותה.