מה מנסים למכור לנו בשם האמנות החופשית ולמה היא חופשית רק כשזה נגד מסורת?
איך נהיה שבדיחה על דוסים נחשבת תרבות, אבל סמלים יהודיים זה פרובוקציה
זוכרים את הימים שבהם "אמן" היה מישהו שיודע לצייר, לפסל, לכתוב מחזה?
היום אמן זה מי שתולה טמפון על מגן דוד, מכנה את זה "זעקת הרחם הקולקטיבי",
ומקבל מענק מקרן רב-תרבותית עם שם בשוודית.
כן, גבירותיי ורבותיי, האמנות בישראל חופשית –
אבל רק אם היא תוקפת את מי שמותר לתקוף.
רוצה למרוד? רק אם אתה בועט ביהדות, בלאום, או באמא שלך אם היא שומרת שבת.
מה נחשב אומנות חתרנית?
- לקחת תפילין, לטבול אותם בצבע אדום ולקרוא לזה “דם השוביניזם” – זה עמוק.
- לחרוט את מגילת העצמאות על נייר טואלט – זה נועז.
- להציג ערבי עירום שדורך על סידור תפילה – זו "פרובוקציה בונה דיאלוג".
אבל תעיז לצייר את ירושלים היפה בתור בירת הנצח של העם היהודי?
פיהוק.
"אמנות ציונית", הם קוראים לזה.
ובאמנות שלהם, זה קללה.
תיאטרון שהוא פוליטיקה בתחפושת
פעם היית הולך להצגה כדי לראות מחזה.
היום אתה מקבל מונולוג בן שעה וחצי על "הדיכוי בשטחים",
בליווי גיטרת יוקליילי,
ושחקן שמבצע קריאת שירה ערבית תוך כדי עמידת ראש.
רק חסר שבסוף יכריזו:
"תודה למשרד התרבות שמממן את הבוז שהוא סמל המדינה."
איפה הם כשפוגעים בימין, במסורת, ביהדות?
- כשצוחקים על מתנחלים – זה סאטירה.
- כשמשווים את החרדים לחיות – זו "ביקורת חברתית".
- כשקורעים את התנ"ך על במה – זה “התעוררות רגשית”.
אבל אם משורר מקריא שיר אהבה לירושלים?
"חשש להדתה".
ואם אמן חרדי מציג יצירות יהודיות בבית אבות?
"לא עומד בסטנדרט המקצועי".
היכן החופש כשאתה ימני?
אמן ימני הוא אוקסימורון.
כלומר, הוא קיים – אבל לא במימון, לא בגלריה, ולא בעיתון.
הוא מציג במקלטים, מדפיס קטלוג בעצמו,
ובמקרה הטוב, עובר לקיר אינסטגרם מחתרתי בשם "תערוכת ברוך ג'".
המסקנה הימנית: אמנות חופשית היא אמנות של כולם – או שהיא פשוט תעמולה
- חופש ביטוי שאסור לו לגעת בערכים שמרניים הוא לא חופש – הוא משטר דעות.
- אמנות אמיתית בוחנת את כל הצדדים – גם את המורכבויות בזהות יהודית וציונית.
- אם מותר לשחוט פרות קדושות – אז גם את הפרה של השמאל התרבותי מותר לבדוק במנגל.
ומה כן?
- להקים מוסדות תרבות ציוניים שאינם מתנצלים.
- להציע תקצוב ממשלתי הוגן גם לאמנים שמרנים, דתיים וימנים.
- להחזיר את האמנות לעם – לא להשאיר אותה במגדל השן של הקרנות הסלקטיביות.
הירשמו כדי לקבל את הפוסטים האחרונים אל המייל שלכם
