באמצע אירופה המנומסת, עטופת האפלה האינטלקטואלית של התקינות הפוליטית, פתאום צץ אדם. בלונדיני. זקוף. לוחמני. עם תספורת שנראית כמו הכלאה בין טראמפ לביבי בשנת בחירות. קוראים לו חירט וילדרס, והוא פחות או יותר הדבר האחרון שציפיתם לו מהולנד — ארץ הטחנות, הגמדים על קבקבים ופרחי הצבעוני.

אבל אל תתבלבלו. האיש הזה הוא לא עוד פוליטיקאי מערבי ממוחשב עם סיסמאות על "דו-קיום", "גיוון", ו"לקבל את האחר גם אם הוא רוצה לערוף אותך". להפך – וילדרס הוא הלם תרבות חי ונושם, מין רדיקל הפוך: ליברל לשעבר שגילה את הימין כי נשאר בו עוד שכל ישר.

ומשום מה, ככל שהוא מדבר יותר נגד איסלאם פוליטי, טרור, מהגרים בלתי חוקיים וחדירת חוקי השריעה לרחובות אירופה — הוא הופך לציוני יותר ממרבית חובשי הכיפה אצלנו, לבטח יותר מרוב המרצים באוניברסיטת תל אביב ובוודאי שיותר מרוב "אמני ישראל".

הולנדי גאה וציוני עוד יותר

אם לא הכרתם אותו עד עכשיו — זה הזמן. חירט וילדרס הוא ראש מפלגת החירות (PVV), שמובילה קו לאומני ברור נגד האסלאם הקיצוני ומדיניות ההגירה האירופית האובדנית. הוא כבר שנים מאובטח 24/7 כי מעיז לומר את מה שאסור לומר: שאירופה הפכה למטווח של תבוסתנות תרבותית, ושאם לא יתעוררו – תוך דור או שניים כל ילדי הגן באמסטרדם ידקלמו את השאהאדה.

אבל מה שמפתיע יותר – זה שהוא לא רק לוחם על זהות הולנדית, אלא על זהות יהודית. כן, כן, שמעתם נכון. האיש מתייצב מול אנטישמים, תומך בזכות הקיום של ישראל, תוקף את האו"ם, תומך במתנחלים, ולא מפסיק לחזור על המנטרה: "ירושלים היא בירת ישראל לנצח נצחים".

-- פרסומת --

רבים בישראל מחזיקים בתעודת זהות כחולה, אבל ליבם בשאטו בצרפת או בפקולטה לאנתרופולוגיה באוניברסיטת ג׳נדר-שנאה. וילדרס לעומתם? לו אין דרכון ישראלי, אבל בכל פעם שהוא עולה לדבר בפרלמנט או באו"ם — נשמעת תקיעה של שופר מדומיין.

בין כיכר דאם לחברון

בעידן שבו ישראלים מהשמאל המתקדם מתנצלים על קיומם, כותבים פוסטים משתפכים על פלסטינים מדומיינים ומפחדים להניף דגל ביום העצמאות, מגיע הולנדי אחד, מדלג על התחנה של אשכנזיות אשמה, ומכריז בקול ברור: "אני בעדכם. כי אתם נורמליים. כי אתם הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. כי אתם מגִנים על התרבות שלנו."

רוצים דוגמה? תראו איך וילדרס תמך פומבית במבצע "שומר חומות", בלי לסייג, בלי "שני הצדדים", ובלי "אבל ילדים בעזה". פשוט תמיכה חד-משמעית בזכותה של מדינה דמוקרטית להגן על עצמה. תזכרו את זה כשמחר בוועדת חוץ וביטחון ישבו כמה ח"כים ישראלים שיתקשו להגיד את אותו משפט בלי להזיע.

מה הופך את חירט לציוני?

ובכן, ציונות במובן הקלאסי היא לא רק אהבת הארץ, אלא גם היכולת לזהות מי האויב, ולהיאבק למען ערכיך בלי לפחד מהתגובות. במובן הזה, חירט וילדרס מזכיר את ז'בוטינסקי הרבה יותר מרבים שיושבים היום בליכוד.
הוא מזהיר מהכוחות שמבקשים למחוק את הזהות הלאומית, מבקר את האיחוד האירופי על כך שהוא מממן אנטישמיות פלסטינית במסווה של "סיוע הומניטרי", וטוען בעקביות שמי שלא מגן על הגבולות – מאבד את התרבות.

ולנו יש מה ללמוד ממנו

האם חירט וילדרס מושלם? כמובן שלא. הוא לא בדיוק הדיפלומט המתוחכם, וסגנונו לעיתים גס וישיר מדי לטעמם של האלגנטים מצפון ת"א. אבל בואו נודה באמת – בזמנים של ריק אידיאולוגי, מי שמדבר ברור, שומר על שפיות ומגן על ערכי המערב – הופך לדמות נדירה.

ואם אנחנו, היהודים, צריכים לקבל שיעור באהבת ישראל מבלונדיני הולנדי — אז כנראה שמשהו אצלנו התקלקל. ואם אנחנו נבוכים לצטט אותו, בזמן שהאויבים שלנו עונדים טלאי צהוב הפוך באוניברסיטת קולומביה — אולי הגיע הזמן שנזכור מי אנחנו.

כי אם חירט וילדרס הצליח להבין את ערכה של מדינה יהודית אחת קטנה במזרח התיכון — אולי גם אנחנו, תושבי תל אביב, הרצליה וראשון, צריכים להזכיר לעצמנו למה בכלל חזרנו הנה אחרי אלפיים שנה.

-- פרסומת --