מה מנסים למכור לנו דרך האו”ם, ארגוני זכויות וה”קהילה הבינלאומית”?
הם מוכרים לנו שלום, זכויות אדם וצדק בינלאומי. בפועל? מוצר מזויף עם תווית "human rights" ועם תוכן של שנאה ממוקדת, דאבל סטנדרט וקצת טאקיה מודרנית.
הם מוכרים לנו שלום, זכויות אדם וצדק בינלאומי. בפועל? מוצר מזויף עם תווית "human rights" ועם תוכן של שנאה ממוקדת, דאבל סטנדרט וקצת טאקיה מודרנית.
כשאירופה אומרת “אתם חלק מאיתנו” – כדאי לבדוק איפה היציאה הקרובה לשדה התעופה.
רצוי לכיוון בן-גוריון.
איך מדינת איים קטנה באוקיינוס השקט הבינה את המזרח התיכון יותר טוב מאירופה
"רוב המוסלמים שוחרי שלום" זה משפט ששווה בערך כמו "רוב האנשים אוהבים שלום". נכון. אבל כשאתה מביא 2 מיליארד אנשים עם תרבות שרואה בדמוקרטיה, בשוויון, בחופש – "כפירה", אז השלום הזה הוא רק הפסקה בין פיגועים.
אז האם התרבות האירופית חולה סופני? כנראה שלא.
אבל היא בהחלט נראית לפעמים כמו אדם שמגיע לרופא עם רשימה ארוכה של תסמינים: בלבול זהות, עייפות פוליטית, והרבה יותר מדי אידיאולוגיה על קיבה ריקה.
בזמן שהמערב עסוק בלהסביר למה ישראל “בעיה”, המדינות הקטנות כבר הבינו:
ישראל היא לא הבעיה, היא התזכורת.
בעולם של 2026, זה לא מי שצודק מנצח –
זה מי שפועל בזמן שהשאר עדיין כותבים נייר עמדה.
הבעיה של אירופה היא לא השריעה, הבעיה היא שהיא כבר לא בטוחה מה היא רוצה להיות –
וכשזה קורה, מישהו אחר ממלא את הוואקום.
אם לסכם את זה בפשטות: טילים זה חומרה, משטר זה תוכנה
ובמזרח התיכון, תוכנה נוטה לקרוס הרבה לפני שהחומרה נגמרת.
יש רגעים בהיסטוריה שבהם ארגון ענק מגלה פתאום שהוא עדיין חי – אבל בעיקר מכוח האינרציה. כזה הוא מצבה של NATO במאה ה-21. הברית שהוקמה כדי לעצור את ברית המועצות הפכה, עם השנים, לארגון שמנסה לעצור בעיקר את המבוכה של עצמו.