קרקס האומות המאוחדות

תמונה אופיינית: אולם האו״ם, דגלי מדינות מסודרים כמו בתחרות יופי, השגרירים במיטב חליפותיהם, חיוכים למצלמה. הבמה מוכנה לעוד סבב של "נשקול, נצביע, נצא להפסקת קפה". והנושא? מדינה פלשתינית. כן, דווקא עכשיו. אחרי הטבח של 7 באוקטובר, אחרי שהעולם כולו ראה את הסרטונים מגופות ילדים, אחרי שהבין (או לפחות העמיד פנים שהבין) שמדובר באויב רצחני – עכשיו כולם מצביעים בעד להקים לו מדינה. אם זה לא קרקס – אני לא יודע מה כן.

מופע הפתיחה: הכירו במדינה שלא קיימת

בואו נזכיר מה יש לנו כאן: שני חצאי ממשלות שלא מדברות זו עם זו, רצועת טרור חמושה בטילים, מערכות חינוך שמלמדות שהשואה לא קרתה אבל שצריך לסיים את מה שהיטלר התחיל, ובונוס – פיצול שבטי-חמולתי שכל ניסיון לייצר בו מוסדות שלטון נגמר במבצע צבאי של צה"ל. ובכל זאת – האו״ם אומר: "מגיע להם כיסא באולם".
אולי גם נקים להם משלחת לאולימפיאדה? נשלח את נבחרת המנהרות להתחרות על מדליית זהב בחפירה מתחת לגבול.

מדינות אירופה – קורס מזורז בצביעות מתקדמת

אין כמו לראות את שרי החוץ של ספרד, בלגיה ונורבגיה מטיפים לנו על שלום. אותם מדינות שלא מצליחות לשלוט בשכונות המוסלמיות בבריסל ובמרסיי – באות ללמד אותנו איך לנהל את עזה. זה כמו שמישהו שגר בבית שרוף ייתן לך טיפים על בטיחות אש.
צרפת, אגב, הצביעה בעד – אבל חצי פריז כבר נראית כמו מזרח תיכון קטן. אולי הם פשוט בודקים איך זה ייראה כשהמדינה הפלשתינית תגיע עד מגדל אייפל.

נאומי המוסר: דמעות תנין על חשבון ישראל

הנאומים באו״ם היו, כצפוי, מופע תיאטרון: "הפלסטינים זכאים למדינה", "די לסבל", "שתי מדינות לשני עמים". מישהו שמע פעם נציג באו״ם אומר "די לטרור"? "די לשנאה"? "די לחמאס"? ברור שלא. כי זה לא מצטלם טוב. זה לא עושה לייקים בטוויטר.
קל הרבה יותר לבוא לישראל – המדינה הדמוקרטית היחידה באזור – ולדרוש ממנה "לעשות ויתורים". הרי ישראל היא הילד המחונן בכיתה, שתמיד אפשר לצעוק עליו שהוא לא משתף את כולם במשחק.

-- פרסומת --

הומור שחור: פרס טרור לשנת 2025

בואו נקרא לילד בשמו: ההכרה במדינה פלשתינית היא פרס לטרור. זה כמו טקס האוסקר של הג'יהאד: "And the winner is… חמאס! על תפקידו הראשי בטבח נובמבר!" – מחיאות כפיים סוערות באולם.
אין דרך אחרת להסביר את זה. אחרי שמאות ישראלים נטבחו, במקום להכריז שישראל זכאית לביטחון – העולם מכריז שצריך לתת פרס לצד שיצר את הטבח.

ישראל חייבת להפסיק לשחק את הילד הטוב

די עם ההודעות המנומסות לעיתונות. די עם "ישראל תבחן את צעדיה". הגיע הזמן לשלוח מכתב ברור לאו״ם: תודה על ההכרה, אנחנו בינתיים מכירים בריבונות שלנו על יהודה ושומרון. ואם למישהו יש בעיה – שיתפנה להצביע עוד החלטה באולם.
הגיע הזמן להבין: מי שמכיר במדינה פלשתינית חד-צדדית הוא לא "ידיד ישראל" אלא משתף פעולה עם תעשיית הטרור.

אנחנו נישאר כאן, אתם תישארו צבועים

כמו תמיד, אחרי שהמצלמות יכבו, המדינות יחזרו לעסוק במלחמות שלהן, במשברים הכלכליים שלהן ובמהומות המהגרים שלהן. ואנחנו? אנחנו נישאר פה, נגן על הגבולות שלנו, נשלח את הבנים לקרבי, ונמשיך לחיות במציאות שהם מציירים על מפות האו״ם כאילו היא משחק סיכון.

פסטיבל האיוולת ייגמר, אבל אנחנו נמשיך להיות אלה שמשלמים את המחיר. וזה בסדר – כי בניגוד למדינה שהם מנסים להמציא, המדינה שלנו קיימת. חיה, בועטת, וממש לא מתכוונת להיעלם בשביל נאום יפה בניו-יורק.

-- פרסומת --