הפוליטיקה הישראלית פרק 10: משאל עם? ועדת מומחים? בג"ץ?

איך אנחנו לא באמת מחליטים כלום
ברוכים הבאים לישראל, המדינה שבה כל נושא מחלוקת זוכה לדיון מעמיק, שיח ציבורי נוקב, ועשרים סבבים של יועצים משפטיים – כדי שבסוף… לא יקרה כלום.
אנחנו מדינה ריבונית עם צבא, דגל והמנון – אבל בכל מה שקשור להחלטות קשות, אנחנו מעדיפים לשחק "כיסאות מוזיקליים של סמכויות".
🗳 משאל עם – נשמע דמוקרטי, נכון?
רק אל תגיד את זה בקול רם ליד ח”כ מהאופוזיציה, הוא יתפרץ עליך עם:
"אנחנו לא שווייץ!"
מצד אחד, משאל עם נשמע כמו פסגת הריבונות. מצד שני – בישראל, כל דיון על משאל עם נמשך יותר מההצבעה עצמה (שלא מתקיימת).
דוגמה: החוק על משאל עם בעניין שטחים. עבר! מרגש! חגיגה!
ואז?
הוחלט שאם מדובר בהסכם שלום – אולי לא צריך משאל עם. ואם זה כן כולל חילופי שטחים – אולי זה כן. ואם זה מול הפלסטינים – תלוי כמה אתה מאמין בסטטיסטיקה ובמה אמר בגין ב-1978.
בקיצור:
משאל עם בישראל הוא כמו חופשה עם כל המשפחה – כולם מדברים על זה, כולם רבים על זה, ובסוף אף אחד לא נוסע.
👩⚖️ בג"ץ – השופט העליון של כל החלטה שלא נעים להחליט
כשהכנסת לא מצליחה להחליט והממשלה לא רוצה להחליט – מי יחליט?
נכון מאוד: בג"ץ.
כי למה שהרשות המחוקקת תתמודד עם המציאות, אם אפשר להעביר את האחריות לרשות השופטת?
כך קורה ש:
-
סוגיות של דת ומדינה? → בג"ץ.
-
מינוי שרים עם כתבי אישום? → בג"ץ.
-
האם מותר למכור חמץ בבית חולים באפריל? → בג"ץ.
-
האם צריך להפסיק לכרות עצים כדי לבנות חניון בגבעתיים? → גם בג"ץ!
לא משנה על מה הוויכוח – תמיד מישהו יגיד:
"נחכה לראות מה יפסוק בג"ץ."
כי ככה זה כשיש לך מערכת פוליטית עם חרדת קבלת החלטות.
🧠 ועדת מומחים – שם קוד ל"נדחה את זה לאחר כך"
כשמשהו נפיץ מדי, מסובך מדי או סתם לא נעים – מקימים ועדה.
ועדות הן דרך מעולה להיראות רציניים, בלי להתחייב לדבר.
מוכר לך?
-
משבר הקורונה? ועדת בדיקה.
-
מחירי הדיור? ועדה בין-משרדית.
-
יחס המדינה לפריפריה? ועדת מומחים בראשות אדם מהמרכז.
-
מה לעשות עם החינוך? עוד ועדה, ואם צריך – תת-ועדה.
הסוד הוא כזה:
כל ועדה באה עם המלצות. אבל המלצות, כפי שהשם מרמז, הן רק המלצות.
הן לא מחייבות. הן יפות על הנייר. הן נשלחות לוועדת משנה של הכנסת – ושם הן מתות, בשקט, בין קלסר למדפסת.
🌀 ואז מגיעה המסקנה הגדולה: אנחנו לא באמת אוהבים להחליט
למה?
-
כי כל החלטה מחייבת מישהו לשלם מחיר פוליטי.
-
כי לכולם יש טיעון, אבל אף אחד לא רוצה את האחריות.
-
כי אם לא מחליטים – תמיד אפשר להאשים מישהו אחר.
ולכן, השיטה הישראלית היא כזו:
-
אם זה נוגע לדת? → שימור הסטטוס קוו.
-
אם זה נוגע לביטחון? → דחייה עד הפיגוע הבא.
-
אם זה נוגע לחיים עצמם? → "בואו נבדוק את זה לעומק".
📜 בישראל, לא מקבלים החלטות. מקבלים ועדות.
ואם זה באמת דחוף – פשוט מעבירים את זה לבג"ץ, או מחכים שהעולם ייגמר.
לגלות עוד מהאתר אינטליגנטי is סקסי
הירשמו כדי לקבל את הפוסטים האחרונים אל המייל שלכם