מה מנסים למכור לנו באקדמיה ואיך דוקטורט הפך לדעה מתוחכמת באדרת מדע?
כשיש לך תואר שלישי, אבל שכל ישר זה מיקרו-אגרסיה
פעם, כשהיינו ילדים טובים של שנות התשעים,
המילה "פרופסור" הייתה שווה ערך לחכמה, יושרה, וסמכות.
כשהוא דיבר – הקשבנו.
הוא ידע יותר, חקר יותר, עבד קשה כדי להגיע לשם.
היום?
אתה קורא מאמר של דוקטור למדעי הרוח,
שמסביר שהמילה "אמא" היא מבנה דיכוי מערבי פטריארכלי –
ואתה תוהה: באמת? זה המחקר שזכה למימון מהמל"ג?
מה קרה לאוניברסיטה?
האקדמיה הייתה אמורה להיות מקום של חופש מחשבתי.
דיון. ריבוי דעות. אמת אובייקטיבית שנחשפת דרך מחקר.
בפועל?
האוניברסיטה הפכה לפקולטה לתיאולוגיה מתקדמת –
אבל עם אלים חדשים:
"מודרניזם", "זהות מגדרית", "דה-קולוניזציה" ו"חוויית הנרטיב".
רוצה לעשות תואר במדעי החברה? הבא את המניפסט שלך
-
רוצה לחקור את השפעת הדת על עמידות נפשית?
עדיף שלא. דת זה חשוד. -
רוצה לבדוק את השפעת הרטוריקה האנטי-ישראלית באקדמיה?
אין דבר כזה אנטי-ישראליות, זו פשוט ביקורת. -
מעניין אותך לבחון את הקשר בין ציונות לפיתוח כלכלי בפריפריה?
חביבי, זה נשמע כמו תזה של מועצת יש"ע.
אבל אם תציע מחקר על חוויות קוויריות של פלסטיניות באמנות רב-תרבותית –
מילגה בדרך, פלוס קרדיט בהארץ.
כנס אקדמי, או הפגנה במסווה של מושב
כיום כנסים באוניברסיטה הם לא מקום לדיון – אלא לשינון.
-
"שלטון הכיבוש ומבני הדיכוי במרחב הפלסטיני" – מושב חובה.
-
"חקר ציונות דתית והשפעתה על תודעה קולוניאלית" – סמינר נחשב.
-
"ההיסטוריה של יהדות המזרח כמנגנון של הדרה אשכנזית" – חובה בתואר שני.
אבל כנס על חוזה חברתי יהודי, השפעת מגילת העצמאות, או הצלחת ההתיישבות החקלאית בנגב?
זה כבר נשמע "כמו נרטיב לא ביקורתי".
מיהו חוקר ראוי? זה שתואם את הקו
מרצה שיביע דעה ימנית מוצהרת?
מקסימום ימצא את עצמו עם קורסי ערב בשומרון.
אבל אם המרצה קורא להחרים את המדינה שהוא חי בה,
טוען שצה"ל מבצע טיהור אתני,
ומגדיר עצמו "מזרח תיכוני פוסט-ציוני נאו-סמי" –
הוא "פורץ דרך חשיבתית".
הבא בתור לוועדה לקביעת תכני הליבה.
המסקנה: תארים חשובים – אבל חשיבה עצמאית חשובה יותר
-
אל תתרשם יותר מדי מהשורה “ד"ר” לפני שם.
-
תשאל תמיד מה נחקר, מי מימן, ואילו דעות לא נבדקו.
-
תזכור: גם למדע יש הטיה – בעיקר כששמים אותו בשירות אג’נדה.
-
והכי חשוב – אקדמיה בלי פלורליזם אמיתי היא לא מקדש דעת.
היא מקדש של כת.
ומה כן?
-
לתמוך במוסדות אקדמיים שמקדמים חופש דעה אמיתי.
-
להקים פלטפורמות מחקר חיצוניות – לא תלויות ברקטור.
-
לשלוח את ילדיך לאוניברסיטה עם ראש פתוח – אבל עמוד שדרה.
הירשמו כדי לקבל את הפוסטים האחרונים אל המייל שלכם
