איך לזהות ספין תוך שלוש שניות (וגם ליהנות ממנו, אם כבר אתה כאן)

בעבר, כשהיית רוצה להסיח את דעת הציבור, היית צריך תחקיר עומק, תזמון מדויק ועורך דין שיאיים על העיתון. היום? מספיק ציוץ עם המילה "שערורייה", או סרטון טיקטוק של חבר כנסת עם פילטר של כלב נובח על ההחלטה של בג"ץ.

ברוך הבא לעידן הספין – לא תהליך פוליטי, אלא מופע בידור עם חסות מסחרית.

איך מזהים ספין?

1. טיימינג חשוד במיוחד
   אם השר להעצמת החוויה הדמוקרטית העלה פוסט על "הסתה חמורה מצד האופוזיציה" בדיוק כשנחשף דוח מבקר על כך שמשרדו מימן סדנאות זומבה לבני 85 בטבריה – זה ספין.
   ככל שההצהרה נשמעת דרמטית יותר והנושא רחוק יותר – ככה זה קרוב יותר לאש שעליה לא רוצים שתסתכל.

2. שפה צבעונית באופן מוגזם
   מילים כמו: "שערורייה", "פיגוע מוסרי", "בושה לאומית", "קרקס משפטי", או "אסון קונסטיטוציוני" – רמז עבה לכך שהפוליטיקאי ניסה להגיד "עזבו אותי מהעובדות, תתרכזו בכעס".

3. שימוש ב"גורמים בכירים" שלא באמת קיימים
   למשל: "גורם בכיר בסביבת השר אומר ש…"
   לפעמים הגורם הבכיר הוא היועץ של עצמו, ולפעמים – הוא פשוט עצמו.
   כי אין כמו להדליף לעצמך ואז לצטט את זה בטלוויזיה.

   -- פרסומת --

   

4. פרצופים בטלוויזיה
   תראה מי מתראיין פתאום בכל ערוץ. אם מישהו עובר משלושה ראיונות ביום לשישה – משהו מתבשל, וזה לא מרק.

5. כולם מדברים על משהו שלאף אחד אין מושג בו
   אם תוך פחות מ-24 שעות כל הרשת מלאה בדעות נחרצות על "שינוי פקודת המפקח על הלמ"ס" – אתה יודע שזה ספין.
   כי אף אחד לא התעניין בלמ"ס מאז 1971.

טיפ למתקדמים: איך לנצל ספין לטובתך

הציבור שכבר מבין את המשחק יכול להשתעשע על חשבון השחקנים. ברגע שאתה מזהה ספין – תתחיל לאמר לעצמך:
"אה, מעניין מה הם מנסים להסתיר".
ומכאן – חפש את הדוח, את החשיפה הקטנה, את השר שפתאום נעלם, את הנושא שכבר לא מופיע באתרי החדשות.
ברוב המקרים, תמצא שם את הסיפור האמיתי – שקבור מתחת לשכבת הסוכר של "משבר זהות לאומית בריקודי עם".

בונוס: סוגי ספינים נפוצים בפוליטיקה הישראלית

"אם אתה לא בטוח אם זה ספין – זה כנראה ספין. ואם כולם מדברים על זה – אז בטוח שזה ספין."