התעצמות האיסלאם הקיצוני בעולם – מלחמת עולם שלישית?
מבט על מה שנראה יותר ויותר כמו שידור חוזר של ההיסטוריה, רק עם אינסטגרם, טיקטוק וטלגרם.
מלחמת עולם בלי להכריז
כבר שנים שמנהיגים במערב נמנעים מהמילים הגדולות – “מלחמת עולם שלישית”. הם מעדיפים את הכינויים הרכים: “קונפליקט אזורי”, “אתגר ביטחוני”, או המועדף במיוחד על דיפלומטים – “דיאלוג בין תרבויות”. אבל כשמסתכלים על המפה – מהגבול בעזה, דרך מוסול ובגדד, ועד הפרברים של פריז ושכונות לונדון – קשה שלא לשאול בקול רם: אולי אנחנו כבר שם?
הרי אי אפשר להתעלם מהעובדה שגל הטרור האסלאמי, שהחל כ"תופעה מקומית" במזרח התיכון, פרש כנפיים והפך לכוח עולמי המאיים על המערב כולו. בעוד מנהיגי אירופה ממשיכים להתווכח אם לאסור על בורקה בבריכה או לאפשר מואזין במגדל אייפל, חמאס, דאעש, חיזבאללה ואפילו איראן עובדים שעות נוספות על חלום הח’ליפות העולמית.
מהלך ההיסטוריה: מקונסטנטינופול ועד ניו-יורק
העימות בין האסלאם לבין המערב אינו חדש. עוד במאה ה-7 האסלאם פרץ מחצי האי ערב וכבש שטחים עצומים מהודו ועד ספרד. מאז, נרשמה אינספור גרסאות של "התנגשות הציוויליזציות": מסעות הצלב, קרב וינה ב-1683 שהציל את אירופה מהעות’מאנים, ועד למתקפת ה-11 בספטמבר 2001 – סמל המאה ה-21 לחזית הזו.
ההיסטוריון סמואל הנטינגטון חזה בשנות ה-90 שהמאבקים העתידיים יהיו בין תרבויות ולא בין מדינות. היום, כשהאסלאם הקיצוני מציף גבולות ומפעיל טרור חוצה יבשות, התחזית הזו נשמעת כמו תסריט חדשות יומי. ההבדל הוא שבעבר המערב ידע לזהות אויב ולהילחם בו; היום המערב עסוק בוועדות לשון נקייה ובקמפיינים לקידום סובלנות – עד שהסובלנות הופכת לסכין בגב.
הגורמים להתעצמות: אידיאולוגיה, נפט ואדישות מערבית
1. אידיאולוגיה דתית בלתי מתפשרת
האסלאם הקיצוני רואה את עצמו כשליח אללה לכיבוש העולם. לא מדובר בפרשנות מקומית אלא ביעד אסטרטגי. מי שמפקפק מוזמן להאזין להטפות באל-ג’זירה או לקרוא את המניפסטים של דאעש וחמאס.
2. נפט וכסף קטארי
כל אידיאולוגיה צריכה מימון, וכאן נכנסים לתמונה מיליארדי הפטרודולרים מהמפרץ. סעודיה הפיצה את הווהאביזם ברחבי העולם, קטאר מאמצת את חמאס, ואיראן שולחת שלוחות לחצי מהמזרח התיכון.
3. האדישות והאשמה העצמית של המערב
בעוד הקיצונים מגייסים צעירים ברשתות, באוניברסיטאות בברלין ובלונדון עסוקים בללמד על "פשעים קולוניאליסטיים של אירופה" ולספר למה בעצם הטרוריסטים “רק מגיבים לאי-צדק היסטורי”. התוצאה: דורות של מערביים שמרגישים אשמים בקיומם ופותחים את השערים למהגרים חסרי אינטגרציה.
נקודת מבט ישראלית: קו החזית של הציוויליזציה
למרות שהעולם המערבי התעורר רק אחרי הפיגועים באירופה ו-9/11, ישראל חיה את המציאות הזו מאז הקמתה. חמאס, חיזבאללה, ג’יהאד אסלאמי – כולם גזעניים, אנטישמיים ושואפים להשמדת מדינה דמוקרטית במזרח התיכון. האירוניה היא שבעוד המערב מטיף לישראל על "הפרת זכויות אדם", הוא עצמו חווה את אותם פיגועים בשדרות שארל דה גול ותחנת הרכבת בלונדון.
במובן מסוים, ישראל היא ה"מעבדה" של ההתנגשות הזו: כל טיל על שדרות הוא תזכורת שהמלחמה איננה בין גבולות אלא בין ערכים – דמוקרטיה ליברלית מול טוטליטריות דתית.
אנטישמיות גואה: השותפה האידיאולוגית של הג’יהאד
אחת התופעות המטרידות ביותר במאה ה-21 היא החיבור ההדוק בין אנטישמיות ישנה לבין האסלאם הקיצוני החדש. יהודים מותקפים בפריז ובניו-יורק לא כי הם "כובשים" בעזה, אלא כי הם סמל לישראל, למערב ולשנאה עתיקת יומין. המפגינים הפרוגרסיביים שצועדים יחד עם פעילי BDS בפסטיבלים באירופה, לעיתים קרובות הופכים – בלי לשים לב – לבעלי ברית של הג’יהאד.
האם זו מלחמת עולם שלישית?
אם מלחמת עולם מוגדרת כעימות רחב היקף בין גושים אידיאולוגיים עולמיים – אז כן, אנחנו בעיצומה. נכון שאין עדיין שוחות ומדי חאקי בכל רחוב, אבל מדובר במלחמה א-סימטרית, רב-חזיתית: פיגועים בערים אירופיות, מתקפות סייבר איראניות, הפצת תעמולה ברשתות, ולצידן מלחמות עקובות מדם בסוריה, בעיראק ובישראל.
זו מלחמה שמתרחשת בבת אחת בשדות הקרב ובתוך האוניברסיטאות, במסגדים וגם בחדרי העריכה של CNN ו-BBC.
הומור שחור וסאטירה על עיוורון המערב
קשה לא לצחוק במרירות: צרפת, שהמציאה את חירות ושוויון, מתקשה להחליט אם מותר לשוטרים לעצור בחורות עם בורקיני. בגרמניה יש יותר ועדות נגד "אסלאמופוביה" מאשר נגד אנטישמיות, ובבלגיה מצליחים להסביר את הפיגועים בבריסל כ"כשל חברתי". נראה שהמערב הוא היחיד שנלחם בעצמו בזמן שהאויב בונה טילים.
מבט קדימה: מה אפשר ללמוד מישראל
ישראל הוכיחה שאפשר להילחם בטרור בלי לאבד את הזהות הדמוקרטית: גדרות ביטחוניות, מודיעין חכם, אפס סובלנות לטרור, ושמירה על חוסן לאומי. לעומת זאת, מדינות מערביות רבות תקועות בדילמה מוסרית פיקטיבית – אם להגן על אזרחיהן או לא להעליב את השכונה המוסלמית המקומית.
ככל שהמערב לא ילמד להכיר את המציאות ויפסיק לחפש אשמים בעצמו, האסלאם הקיצוני ימשיך לצבור תאוצה.
סיכום: ההתנגשות כאן להישאר
האסלאם הקיצוני הוא לא "בעיה מקומית" ולא "גל טרור חולף" – הוא חלק מעימות תרבותי-דתי עמוק בין תפיסות עולם מנוגדות. השאלה איננה אם יש מלחמת עולם שלישית, אלא אם המערב יכיר שהוא כבר בתוכה.
העולם ניצב בפני הכרעה: להמשיך לטמון את הראש בחול של פוליטיקלי קורקט, או להבין שמי שמבקש לחיות חופשי לא יכול להיכנע לקנאות דתית ולא לשנאת יהודים.
ישראל, בעמידתה האיתנה מול טרור וגלי אנטישמיות עתיקים, היא תזכורת לכך שאפשר – וגם חובה – להילחם על הציוויליזציה המערבית.
במילים אחרות: המלחמה כבר כאן, ואי-אפשר לנצח בה בעזרת האשטגים של שלום ואהבה בלבד. הגיע הזמן להפסיק להעמיד פנים שמדובר בסכסוך שולי ולהבין – ההיסטוריה חוזרת, והפעם אין לנו תירוץ לומר שלא ידענו.
הירשמו כדי לקבל את הפוסטים האחרונים אל המייל שלכם
