ישראל – המדינה היהודית היחידה – עדיין כאן, חזקה יותר ממה שהאויבים רוצים להודות. למרות טילים, למרות ביקורת, למרות שהעולם מצפה מאיתנו להיות "קורבן מושלם" שמתאבד בשקט.
החושך תמיד ינסה לכבות. כי אור יהודי – זה אור של חירות, אמת, חיים. והחושך שונא את זה. הוא מעדיף עבדות, שקרים ומוות.
כשאירופה אומרת “אתם חלק מאיתנו” – כדאי לבדוק איפה היציאה הקרובה לשדה התעופה.
רצוי לכיוון בן-גוריון.
בבריטניה, כמו בבריטניה – אין דבר יותר מסוכן משנאה מנומסת.
כי כששנאה מגיעה עם תה ועוגייה הרבה יותר קשה לזהות אותה.
חאבייר מיליי הוא תופעה: שילוב של קומיקאי פוליטי עם כלכלן קפיטליסט שמאמין באידיאולוגיה של חירות אישית אך לא מתבייש לבחור צד בזירה הבינלאומית. בעידן שבו מנהיגים רבים מעדיפים לעמוד על הגדר מול אנטישמיות, מיליי בחר לטפס על הגדר עם דגל ישראל ביד ועם מסור חשמלי בשנייה.
האסלאם הקיצוני הוא לא "בעיה מקומית" ולא "גל טרור חולף" – הוא חלק מעימות תרבותי-דתי עמוק בין תפיסות עולם מנוגדות. השאלה איננה אם יש מלחמת עולם שלישית, אלא אם המערב יכיר שהוא כבר בתוכה.
אם היה פרס נובל לזריקת ישראל מתחת לגלגלים, אירופה כבר הייתה זוכה בו בכל שנה.
אולי זה הזמן שנפסיק להתפלא: זה לא באג, זו פונקציה. כל עוד האירופים מחפשים לעצמם תחושת מוסריות בזול – אנחנו נישאר השעיר לעזאזל האהוב עליהם.
