כוחות־על? יש לנו. יכולת הישרדות? שפע. תחפושות ביזאריות? כל שישי בבוקר במרכז תל אביב.
ומי צריך את מארוול כשיש לך את הדוד מהשכונה שמתעקש לתקן מזגן עם כפכפים?

איפה שהוליווד נגמרת – מתחילה המציאות

בכל מקום אחר, גיבורי־על הם יצירי דמיון.
בישראל – הם פשוט תושבי קבע.

בחו"ל, אתה צריך להיעקץ על־ידי עכביש רדיואקטיבי 🕷️, להיוולד מכוכב אחר או להיחשף לניסוי גרעיני.
בישראל, מספיק שתעמוד בתור לדואר, תשרוד את פסח עם המשפחה, ותצא בשלום מויכוח פוליטי עם קרובת משפחה – וכבר קיבלת תעודת גיבור.

גיבורי היומיום – עם מי אנחנו פותחים את הבוקר

• קפטן חנייה – מסוגל להחנות ג'יפ בשטח של קלמנטינה. לא מתבלבל גם כשכול השכונה רואה מהחלון ומכוונת בידיים.

• וונדר-שפרה – מסוגלת להספיק להביא את הילדים, לעבוד, להחזיר, להכין שניצלים, להתלונן על יוקר המחיה, ולקרוא שני מאמרים ב"הארץ" – והכול בלי למצמץ.

• אל-תחזור-לי-בלי־קבלה־מן – גיבור־על ממוצא ירושלמי, שתפקידו להחזיר את כל מה שקנית, גם אם השתמשת, לבשת, שתית וחתמת.

  -- פרסומת --

  

• טקטיקת־הפלאפל – גיבור־על מקומי שמתמחה בלקבל "עוד קצת טחינה בצד" בלי לשלם. דורש ריכוז, מיקוח, חיוך קל והצבעה לכיוון הלא־נכון.

כוחות־העל שאנחנו לא יודעים שיש לנו

1. היכולת לשרוד כל ממשלה

במדינות אחרות, נפילת ממשלה מובילה למשבר חוקתי.
אצלנו? נו שוין, בחירות חמישיות. על הדרך נצא לארוחת בוקר.

2. כוח ההתלוננות הסלקטיבית

ישראלי אמיתי יודע למחות על כל דבר – אבל גם לשכוח באותה מהירות.
רגע אחד הוא רותח על מחירי הדיור. רגע אחרי זה – מתכנן חופשה באירופה ומעלה סטורי מהלאונג'.

3. היכולת לקרוא מחשבות

אתה נכנס למונית ואומר "שלום", והנהג כבר יודע: מזרחי, תל־אביבי, מצביע שמאל, אבל בקטנה, אוכל פלאפל עם חריף, בעד התחבורה הציבורית, שונא את הפקקים אבל לעולם לא יוותר על הרכב.

4. יכולת ההישרדות הקולינרית

אין חלב? עושים עם חלב סויה.
אין סויה? שותים מים חמים עם הל.
אין מים? נשתה ערק ונקרא לזה "אינפוזיה מזרח־תיכונית".

גיבורים אמיתיים בשטח – היחידות הסודיות של העם

• יחידת מאה-מטר – תושבי תל אביב שמסוגלים לזהות בית קפה חדש תוך 24 שעות מהפתיחה, לסרוק את האווירה, לנתח את הבריסטה ולהמליץ או להשמיץ בזמן אמת.

• סיירת הוואטסאפ – חבורת אמהות שמנהלת חמ"ל אמיתי. הן יודעות מי חולה, מי חזר מחוג, מי לא שם סוודר, ומי בדיוק הרס את קיר הספורט החדש.

• כוחות המילואים של ההומור הלאומי – כל מי שיודע להפוך אסון לבדיחה, בדיחה לבדיחה גרועה, ובדיחה גרועה לפוסט ויראלי בטוויטר.

התחפושות – לא רק בפורים

במארוול, כל גיבור־על לובש תחפושת. בישראל – כל אדם לובש זהות כפולה:

• ההייטקיסט המיואש – יום אחד הוא ב־Zoom, יום אחרי זה באיזו בר באבן גבירול, ובסופ"ש מתנדב להציל חתולים.

• הדוס־הייטקיסט־שמאלני־אופנוען – אל תנסו להבין. הוא גם לומד גמרא, גם בונה אפליקציה לאקולוגיה, וגם משתתף בהפגנות.

• הפנסיונר־המתנדב־החופר – חורש את הקיבוץ בבוקר, מספר את סיפוריו בצהריים, ובלילה? כותב פוסטים בפייסבוק על "הדור שלנו היה יודע מה זה לעבוד".

מלחמת המילים – השדה הכי חם

אין צורך באגרופים. בישראל, כוח־העל הוא המילה.

הדיון הפוליטי? שדה קרב.
הפיד בפייסבוק? זירת גיבורים.
קבוצת הווטסאפ של הבניין? תוהו ובוהו עם כתובת למשלוח.
כל אחד פה הוא פרשן, אסטרטג, מומחה לרפואה וגם לביקורת קולנוע.

הקרב האמיתי מתרחש ב־טוקבק.

מארוול – אאוט, ישראל – אין

אז כן, אנחנו גיבורי־על.
לא בגלל שיש לנו גלימה (אבל חלקנו כן, בעיקר בבר מצוות).
לא כי אנחנו עפים (אבל פקחים בהחלט תופסים אותנו במהירות מסחררת).
ולא כי אנחנו בלתי מנוצחים (למרות שחלק מאיתנו כן נראים כמו בוסים של החיים).

אנחנו גיבורי־על כי אנחנו שורדים כל דבר:
סכסוכים, טילים, בחירות, שרב, פקקים, דוחות, עלייה במחירי הקוטג', כישלונות ריאליטי, ואפילו את התור לפלאפל בשוק לוינסקי.

ויותר מזה – אנחנו לא רק שורדים. אנחנו צוחקים על זה. ובעצם, אולי זה כוח־העל האמיתי שלנו:
היכולת לצחוק מול כל כאוס, ולהמציא את עצמנו מחדש, שוב ושוב, עם קפה ביד ותחושת שליחות.