מרקו רוביו – שגריר ציוני בפיד האמריקני
הסנאטור שהפך לאייקון פיד ציוני
בדרך כלל, הפיד הציוני שלנו מתמלא במבול של סרטונים מהחזית בדרום, טוויטים של דיפלומטים בריטים שנוזפים בישראל, וממים על הפגנות אנטי־ישראליות בפריז. אבל לפתע, כמו מתוך סדרת נטפליקס על פוליטיקה אמריקנית, קפץ אלינו שוב השם מרקו רוביו.
כן, ההוא – הסנאטור הרפובליקני ממיאמי עם החיוך המתמיד והמבט של מי שמוכן לדיון פומבי גם בחמש בבוקר. השאלה המתבקשת: מה פתאום רוביו – שכבר קברו לו את הקריירה ב־2016 אחרי שטראמפ ריסק אותו בפריימריז – חוזר ב־2025 כאחד הפוליטיקאים האמריקנים הכי מדוברים בישראל?
רקע קצר: מהפוליטיקה של מיאמי לזירה הבינלאומית
מרקו אנטוניו רוביו, בן למהגרים קובנים, סנאטור פלורידה מאז 2011. בתחילת דרכו נחשב הכוכב העולה של המפלגה הרפובליקנית – צעיר, לטיני, רהוט, אהוב על יהדות פלורידה בזכות קו פרו־ישראלי מובהק.
אחרי כישלון בפריימריז של 2016, נעלם יחסית מהכותרות, אבל בעשור האחרון שימש כיו״ר ועדת המודיעין בסנאט והמשיך להיות אחד הקולות הכי נחרצים נגד איראן, חיזבאללה ואויבי ישראל במזה״ת.
ואז הגיעה 2025 – שנת הכאוס:
- המלחמה באוקראינה מדשדשת;
- המתיחות בין ארה״ב לסין מגיעה לשיא חדש;
- המזרח התיכון רותח;
- אנטישמיות ברחובות אירופה מרימה ראש מכוער;
- ובתוך כל זה, רוביו הפך לדובר רועם בעד ישראל, עד כדי כך שהוא נראה כאילו קיבל מינוי סמוי כשגריר ציוני בפיד האמריקני.
מרקו רוביו בפיד הישראלי: מהפוליטיקאי לאושיית רשת
הרשתות החברתיות הישראליות התמלאו בקליפים מהנאומים האחרונים שלו בסנאט:
- בספטמבר 2025 נעמד רוביו מול עמיתיו הדמוקרטים ואמר:
"מי שמתעלם מזכותה של ישראל להגן על עצמה מול הטרור בעזה – שותף לאנטישמיות החדשה במסווה של דיפלומטיה."
-- פרסומת --
באוקטובר הוא צייץ:
"אירופה צריכה להתבייש – היא מגנה את ישראל על הגנה עצמית אבל שותקת מול טילים איראניים. זה לא שלום, זו צביעות."
בישראל, כל נאום כזה מקבל כתוביות בעברית, עיצוב גרפי עם דגלי כחול־לבן ואלפי שיתופים. הסנאטור הקובני־אמריקני הפך למעין אביר ציוני דיגיטלי – אולי כי בשעה שמנהיגים אירופים מגנים אותנו בפוליטיקת צביעות, מישהו מעבר לים אומר בפשטות מה שאנחנו חושבים.
האנטישמיות הגואה: רוביו כקונטרה מפתיעה
2025 הביאה גל אנטישמיות חריף ברחבי העולם: הפגנות אנטי־ישראליות בברלין ובלונדון, התקפות על יהודים בפריז ובניו־יורק, והשחתת אנדרטאות לשואה. רוב ההנהגה המערבית הסתפקה בהצהרות סתמיות על "צורך לשמור על הסדר הציבורי".
לעומת זאת, רוביו דרש בדיונים בקונגרס להגדיר התקפות אנטי־ישראליות כפשעים שנאה לכל דבר, להגדיל את התקציבים לאבטחת מוסדות יהודיים בארה״ב, והזהיר את ממשלות אירופה:
"מי שמרשה להמון להסית נגד יהודים בשם חופש הביטוי, שוכח מה ההיסטוריה לימדה אותנו ב־1930."
זה נשמע כמעט בלתי־אמיתי לשמוע את זה מפוליטיקאי אמריקני בעידן של זהירות יתר דיפלומטית. אין פלא שהפיד הציוני חיבק אותו בהתלהבות.
בזירה הבינלאומית: רוביו כקוץ בצד של כולם
רוביו מצא עצמו במוקד לא רק בגלל הגנתו על ישראל:
- הוא מוביל קו נוקשה מול איראן, ודוחף לחוק חדש שיחזיר סנקציות כבדות על משטר האייתוללות אחרי שחשפו תוכנית טילים ארוכי־טווח באוגוסט 2025.
- מול סין, הוא מקדם הגבלות על טכנולוגיה דו־שימושית וטוען שבייג׳ינג עוזרת לאיראן לעקוף סנקציות.
- מול רוסיה, הוא דוחף להמשך הסיוע לאוקראינה אך דורש פיקוח הדוק על הכספים, מה שהפך אותו למטרה להתקפות תעמולה של הקרמלין.
באופן אירוני, רוביו הצליח לעצבן גם את השמאל הפרוגרסיבי בארה״ב וגם את ההנהגות של סין ורוסיה – הישג שגרם לרבים בפיד הישראלי לשאול: "רגע, אולי הוא בעצם משלנו?"
מבט יהודי־ציוני: התקווה ממיאמי
בישראל אוהבים מנהיגים אמריקנים שמדברים ברור. רוביו מביא איתו שילוב נדיר של רקע לטיני, אמריקניות מסורתית ותמיכה בציונות שמרגישה כנה ולא רק מחושבת פוליטית.
כשהוא מגנה את האו״ם על החלטותיו המוטות נגד ישראל, זה נשמע לא כגימיק אלא כעמדה אמונית: הוא גדל כקתולי שמרני, רואה בישראל מדינה לגיטימית של עם עתיק שנרדף ושומר על זכותו להגן על עצמו.
עם זאת, נזכיר לעצמנו שרוביו עדיין פוליטיקאי – ואנחנו כבר למדנו שפוליטיקאים הם כמו ויניל ישן: יש בהם קסם נוסטלגי, אבל גם חריקות בלתי צפויות.
ההומור הציני של הפיד
הפיד הישראלי, תמיד דרוך לבדיחות, מצא ברוביו חומר משובח לממים:
- תמונות של רוביו עם הכיתוב: "לא ידעתי שמרקו רוביו הוא החבר הכי טוב של דוד מהשכונה – אבל מסתבר שכן."
- סטיקרים של רוביו מחבק את מפת ישראל עם כיתוב: "תמיד איתך, אפילו נגד ועדת החוץ של האיחוד האירופי."
התגובות מלמדות משהו על מצב הרוח הישראלי: בעידן של ביקורת בלתי פוסקת מהמערב, מחפשים כל קול זר שצועק "די לצביעות" – ורוביו, למרבה ההפתעה, הפך לפוסטר בוי של אותה מחאה.
למה אנחנו אוהבים אותו עכשיו
מרקו רוביו של 2025 הוא לא הפוליטיקאי המבריק של 2016 שניסה להיות נשיא. הוא הפך ללוחם ותיק, אולי פחות נוצץ אבל יותר חד, עם עמדות ברורות נגד אויבי ישראל ונגד צביעות המערב.
בפיד הישראלי, רוביו הוא תזכורת שעדיין יש ידידים אמיתיים בקונגרס האמריקני, גם בעידן של גינויים ושיח אנטי־ציוני גלובלי. זה לא מבטיח שהוא יישאר כוכב לעד – הרי הפוליטיקה האמריקנית הפכפכה כמו מזג האוויר במיאמי – אבל לעת עתה, רוביו מעניק לישראלים תחושה שלא כולם שם בחו״ל איבדו את ההיגיון.
"מרקו רוביו 2025: הסנאטור ממיאמי שכבש את הלב הציוני בטוויטר"
הירשמו כדי לקבל את הפוסטים האחרונים אל המייל שלכם
