איך הפכנו כולנו למעשנים בלי להדליק סיגריה בחיים

ההתחלה התמימה – זה לא עשן, זה אווירה

אתה הולך ברחוב. שמש אביבית. ציפורים מצייצות.
ואז, פתאום – ניחוח. לא של יסמין. לא של מאפייה.
עשן סיגריות.

רגע, מי עישן? אתה לא רואה אף אחד.
אבל זה לא משנה – כי העשן כבר אצלך באף, בריאות ובמחשבות.

וזה הרגע שבו אתה מבין:
אתה מעשן פסיבי.
כלומר, אתה שותף מלא לעבירה – מבלי שעשית דבר.
כמו להיות נאשם בפשע רק בגלל שהיית ליד הפושע בזמן שהוא הזמין טוסט.

מדריך קצר לעישון פסיבי – גרסה למתחילים

-- פרסומת --

מה זה עישון פסיבי?
ובכן, זה בדיוק כמו עישון רגיל – רק בלי ההנאה (המפוקפקת) של השאיפה עצמה.
זה לקחת את כל הסיכונים הבריאותיים – בלי לקבל בתמורה את הסטייל של שנות ה-50 או תחושת המרד של נעורים אבודים.

אתה מקבל:

• ריח של מאפרה באף
• קוצר נשימה קל
• דלקת בסינוסים
• נזיפה מהרופא שלך
• ושיעול קל שמעורר חשד שאתה גר בסצנת פתיחה של סרט צרפתי

אבל בלי שום סיכוי להיראות מגניב. אפילו לא טיפה.

המקומות הקדושים לעישון פסיבי

1. תחנות אוטובוס
   המקום שבו חוקי העישון נקברים עם השלט "אין לעשן בתחנה".
   שם יושב תמיד הבחור עם הגופייה הלבנה והסיגריה המהורהרת.
   הוא יודע שאסור, אבל מבחינתו – העולם מחולק ל"מעשנים" ו"מי שמתמודד עם זה".
2. כניסה לבניין ציבורי
   כלומר, חמישה מטרים לפני השלט "אין לעשן כאן".
   כי חמישה מטרים זה בדיוק המרחק שמספיק לעשן ולחשוב "אני לא בפנים, אז זה בסדר".
3. מרפסת השכנים
   אם אתה גר ליד מעשן – אתה כבר לא צריך לקנות טבק.
   פשוט פתח חלון, קח נשימה עמוקה, ותחייך: אתה חי בתשלובת ניקוטין.

הסולידריות המוזרה – "מה אכפת לך?"

כשתעיר למעשן ברחוב שאתה חוטף את העשן שלו, הוא יגיב באחת משתי דרכים:

1. "מה אכפת לך, זה באוויר הפתוח."
2. "מה אתה רוצה ממני, תזוז."

וזו בדיוק הנקודה:
המעשן מרגיש שהוא חופשי – אבל אתה הוא זה שנאלץ לברוח.

זו הסולידריות החדשה של העישון הפסיבי:
איפה שפעם המעשן היה מסתתר, היום הוא "פשוט עומד פה".
ואתה? אתה רץ לצד השני של הרחוב עם עיניים דומעות ונשמה כבדה.

הילדים – הנפגעים השקופים של מסיבת הסיגריות הלא מודעת

אין מחזה עצוב יותר מאמא שמעשנת באוטו סגור עם ילדים מאחור.
או אבא שמעשן במרפסת הצמודה לחדר של הילד, כאילו הסיגריה לא מכירה את מושג החלון הפתוח.

עישון פסיבי אצל ילדים זו לא בדיחה.
זו התחלה של מערכת חיסונית שנראית כמו מערכת ההפעלה של ווינדוס 95 – מקרטעת, ישנה, ובקושי שורדת וירוסים.

השלטים חסרי האונים – "העישון אסור כאן", חחחח

השלט "אסור לעשן" הפך לבדיחה.
הוא עומד שם, בודד, עלוב, מול מבול של עשן וציניות.
כמו פקח חנייה בלי פנקס.

והמעשנים?
יש להם כישרון מדהים להתעלם מהשלטים כאילו הם לא כתובים בעברית, אלא בשפה אבודה של שבט פרה-קולומביאני.

הומור בריא – איך לשרוד את העשן בלי לחטוף שבץ

אז איך מתמודדים עם עישון פסיבי בלי להתחרפן?
הנה כמה טכניקות:

• כשאתה מריח עשן – עשה תנועת טאי צ’י. אולי זה ירתיע.
• סמן באוויר כאילו אתה לוכד עשן לצנצנת – עם פרצוף של ביולוג.
• שאל את המעשן: "סליחה, אתה בטוח שאתה לא נשרף?"
• או פשוט תוציא מסיכת אב”כ – בלי הקשר. תן לאנשים לחשוב שאתה מתכונן למשהו גדול מהם.

עישון פסיבי – כי למה שרק המעשן יסבול?

הגיע הזמן להכיר בזה:
עישון פסיבי הוא אחד התחביבים הלא-רצוניים הנפוצים ביותר בעולם.
אנחנו לא בחרנו בזה, אנחנו לא נהנים מזה, אבל איכשהו כולנו משתתפים.

אבל אם כבר להיות מעשן פסיבי – לפחות נעשה את זה עם מודעות, עם חיוך, ועם תקווה לעתיד שבו ריח של קפה ברחוב יחליף ריח של מרלבורו אדום.

ועד אז – קחו אוויר… אם תמצאו כזה.

👀 לגלות עוד מהאתר אינטליגנטי is סקסי
הירשמו כדי לקבל את הפוסטים האחרונים אל המייל שלכם

שם*

מייל*

אני מסכים/ה למדיניות הפרטיות של האתר

-- פרסומת --