בזמן שאנשי משרד החוץ מטפחים את היונה הסעודית עם שיחת טלפון חמימה, משלוח של פיסטוקים וסטוריז עם ניחוח מדברי – תושבי הצפון בודקים אם היונה יכולה גם לעצור רקטות.

הרי שלום זה אחלה.
הוא מצטלם טוב, מקבל פרסים, נכנס לדפי ההיסטוריה.
אבל יש לו בעיה אחת קטנה: הוא לא כולל את חזבאללה.

נורמליזציה במרחק של 1,500 ק"מ

מוחמד בן סלמאן מדבר על שלום.
ירושלים מדברת על תקווה.
תל אביב מציירת דגלים של שתי המדינות על מגדל עזריאלי.

ובינתיים בקריית שמונה:
“חמודים, אבל אפשר קודם חשמל תקין למקלט?”

כי בעוד שמשרד החוץ חולם על מסילות רכבת מבחריין לרציף 1 בנתב"ג, החזית הצפונית משגרת תזכורות יומיות:
שלום עושים עם אויבים – לא רק עם גופים שיש להם אינסטגרם ומדליות.

-- פרסומת --

שלום מהסוג החדש: בלי לחתום, בלי לפנות

ברוכים הבאים לעידן השלום הפוסט-מודרני.
כזה שלא כולל מפות, לא מחייב נסיגות, ואין בו לחיצות ידיים – אלא בעיקר הסכמות עקרוניות, מסרים עקיפים, ופוסטים נרגשים עם סמיילי של דגלי מדינה.

• פעם אמרו "שלום עושים עם אויבים".
• היום זה "שלום עושים עם מי שכיף לשתף איתו פעולה כלכלית".

ברור, יש בזה היגיון.
אבל זה משאיר את החזית האמיתית – בצפון, בעזה, לפעמים גם בלב תל אביב – מחוץ לתמונה.

ומה עם שלום עם עצמנו?

תוך כדי ריצת השלום לאמירויות, יש עוד מסלול מוזנח: השלמה פנימית.
אנחנו עם של פוסט-טראומה, פוסט-ציונות, ולעיתים גם פוסט-אמת.
אולי הגיע הזמן לשאול:

• האם אפשר לעשות שלום בין התושבים לעורף?

• בין הקבינט לתקשורת?

• בין המיגון למה שקורה בפועל?

כי אם אתה בונה שלום אזורי – תתחיל מלבנות שקט פנימי.

חזבאללה לא מתרשם

בעוד שרי ממשלה מצטלמים עם שייח'ים בחליפות לבנות ומדברים על “מזרח תיכון חדש”, חזבאללה שולח דרונאֶט ישן.
נסראללה לא ביקר בכנס שלום מאז שנות התשעים, אבל הטילים שלו מעודכנים לרוח התקופה.

התגובה שלו להסכם נורמליזציה?
שיגור.
לפעמים קצר. לפעמים ארוך. לפעמים רק טיזר – אבל תמיד בא עם פאנץ’.

והתקשורת? ממשיכה לפרגן לשלום

בעמוד הראשי:
"ריאד קורצת לירושלים"
בעמוד האחורי:
"מתקפת מל"טים בגליל העליון – אין נפגעים, רק לחץ דם".

מה הקשר בין שני הדיווחים?
אין.
וזה אולי הסיפור כולו.

לסיכום:

אנחנו בעידן שבו אפשר להגיע לשלום – מבלי לגעת בלחימה.
לחתום על נייר – בזמן שהפינה בוערת.
לחגוג נורמליזציה – כשבקצה הארץ שורקים טילים.

והשאלה הפשוטה היא:
אם אנחנו עושים שלום עם כל כך הרבה מדינות – למה לא מצליחים לעשות אותו עם עצמנו, או לפחות עם השכנים שנמצאים פחות מ-15 ק"מ מהגבול?

מחר בפרק 10:
"קיץ בלי הפסקה – איך נהיינו מדינה של מבצע בכל עונה"
על לוח השנה הביטחוני, מיתוג המלחמות, ואיך לדעת אם אתה במבצע או בפרסומת של שטראוס.

מתוך הסדרה: "פיצוץ בפרסית – רשימות מהחזית ומהכורסה"

-- פרסומת --