פוטין, הצאר של המאה ה־21 שמחמם את אירופה בחרדה במקום בגז

האיש שחזר מהעבר, עם טעם של גז טבעי

ולדימיר ולדימירוביץ’ פוטין, האיש שהעולם כבר קיווה שיפרוש לסירת דייגים על שפת הוולגה, מסרב בעקשנות לעזוב את הבמה. אוקטובר 2025: במקום להיות זקן עייף עם זיכרונות על ק.ג.ב וסובייטים ישנים, פוטין הפך שוב לשחקן ראשי בזירה הבינלאומית – כמו שחקן ותיק שמסרב להבין שהקהל כבר התחלף.
אירופה מצידה מבולבלת: היא רצתה להתמכר לאנרגיה ירוקה, למנועי רוח, ולטורבינות שמתחננות לשמש באמצע דצמבר. אבל מי שעדיין שולט בברזי הגז והנפט יודע שכשקר והצינור סגור – אידיאולוגיות נמסות כמו שלג ברוסיה באפריל.

מזג האוויר האירופי ופוטין: יחסי תלות קרים

האיחוד האירופי ב־2025 הוא כמו תלמיד תיכון שנשבע לנתק קשר עם האקס־הבעייתי (פוטין), אבל ממשיך לבדוק בסתר את הסטוריז שלו. אחרי הפלישה לאוקראינה ב־2022, אירופה הכריזה "לעולם לא נשתמש בגז רוסי", אבל כשהחורף הגיע – הגיבורים הירוקים קפאו והתחננו לפתוח קצת את הברזים. פוטין, כמובן, חייך את חיוכו הקר ושיחק בתפקיד הסוחר הבינלאומי: "רוצים חום? תשלמו ביורו או תוותרו על סנקציות."

2025 הביאה עמה גרסה מתקדמת של המשחק: רוסיה חתכה את אספקת הדלק לאוסטריה ולחלקים מגרמניה באמצע ספטמבר, בטענה ל"תקלות טכניות". האירופים קפצו כמו מישהו שהבין ששכח לשלם חשבון חשמל באמצע סופה של מינוס עשר מעלות.

פוטין, האנטישמיות, וישראל כקוץ בגרון

אי־אפשר לדבר על פוטין בלי להזכיר את המשחק הכפול שלו מול ישראל והיהודים. מצד אחד, הקרמלין ממשיך להציג עצמו כאוהד יהודים (כל עוד מדובר באנדרטאות לשואה ובפוטו־אופ עם רבנים). מצד שני, התעמולה הרוסית לא חוסכת בהטיות אנטישמיות מרומזות: "היהודים שולטים באוקראינה", "ישראל אחראית לנשק של המערב" ועוד שלל קונספירציות שמצאו בית חם בטלגרם הרוסי.

בעוד אנטישמיות גואה בכל אירופה – מתקפות על בתי כנסת בצרפת, עליות מדאיגות בהפגנות אנטי־ישראליות בגרמניה ובבריסל – פוטין מנצל את ההזדמנות להציג את עצמו כ"מגן העולם השמרני" מפני "המערב המנוון" ו"הלובי היהודי". זהו צעד מחושב: הוא יודע שגילויי השנאה הישנים באירופה מספקים לו שדה משחק נוח מול דעת קהל עייפה מזכויות אדם.

-- פרסומת --

מנקודת מבט ציונית, ישראל מוצאת עצמה לכודה בין הפטיש הסיני לסדן הרוסי: מצד אחד, מנסה לשמור על קשרים ביטחוניים וערוצי תיאום מול מוסקבה בסוריה; מצד שני, יודעת שמאחורי החיוך הקרמי של הצאר מסתתרת אותה רטוריקה עתיקה שלא שכחה מי היה שעיר לעזאזל בכל משבר אירופי.

אירופה כגוש חימר בידיו של הצאר

מה בעצם פוטין הולך לעשות לאירופה? אם לשפוט לפי הסימנים עד אוקטובר 2025 – הוא לא מתכנן עוד פלישה גדולה (לפחות לא עכשיו), אלא מעדיף להישאר בוס הגז והכאוס.
האסטרטגיה החדשה שלו: "שבר את החזית מבפנים" – לנצל את הקרעים הפנימיים באיחוד האירופי. בגרמניה והונגריה עולים קולות נגד הסנקציות; בצרפת מתלהטים הדיונים סביב עליית יוקר המחיה; באיטליה מפלגות ימין־קיצוני מפלרטטות עם הרעיון של חידוש היחסים עם מוסקבה. כל זה משחק לידיים של הקרמלין.

אירופה בינתיים מחפשת גיבור חדש שיאחד אותה מול הדוב הרוסי – אבל בינתיים קיבלה בעיקר מנהיגים עם נאומים מרשימים וחימום מוגבל.

ההומור השחור של הצאר

פוטין הוא מאסטר של סרקזם. במסיבת עיתונאים בספטמבר הוא העיר בבדיחות קרות על כך שאם האירופים רוצים להיות חופשיים מרוסיה, הם מוזמנים "לחמם את עצמם באנרגיה של ערכים ליברליים".
ההומור הזה מצמרר במיוחד כשהוא מגיע עם תוספת של טילי שיוט מעל הים השחור. יש משהו אירוני בכך שמנהיג שמרני, שלכאורה נלחם ב"ניוון המערב", משתמש בדיוק באותם כלים של המאה ה־19: צינורות, בלופים, ואיומים מרומזים.

אוקטובר 2025 – לאן זה הולך

השבועות האחרונים רמזו שפוטין בונה על עייפות המערב. המלחמה באוקראינה נמשכת בעצימות נמוכה יותר אך ללא הכרעה; התמיכה האמריקנית לאוקראינה נחלשה עם התקרבות הבחירות בארה״ב; ומדינות מזרח אירופה מתחילות להרגיש שהן משלמות את המחיר לבד.
זו בדיוק התמונה שפוטין רצה: אירופה חלשה, מפולגת, ורועדת מקור – תרתי משמע.

במקביל, הקרמלין מנסה להרחיב את השפעתו במזרח התיכון, כולל מהלכים כלפי איראן והחיזוק של קשרים צבאיים איתה. זה לא רק עניין של נפט וגז – זו דרכו להראות שהוא עדיין שחקן מרכזי שמסוגל לערער את מאזן הכוח גם בזירה של ישראל.

נקודת המבט הישראלית: בין ציניות לגאווה

עבורנו הישראלים, פוטין הוא תזכורת כואבת לכך שהעולם אולי השתנה טכנולוגית, אבל הדינמיקות הישנות של צארים, אנטישמיות והאשמת היהודים בכלכלה מקרטעת נשארו.
מול ההקצנה האירופית והפגנות אנטי־ישראליות ברחובות ברלין ופריז, ישראל נותרת האי הדמוקרטי השפוי במזרח התיכון – אך גם יעד קבוע לרעל פוליטי שמגיע ממזרח וממערב.

אפשר לצחוק, אפשר להתמרמר, אבל יש משהו מנחם לדעת שהעם שלנו כבר ראה צארים, קיסרים, פיהרים ומנהיגי־על מסוגים שונים – ושרד את כולם. פוטין, מבחינתנו, הוא עוד פרק בספר ההיסטוריה של אירופה שמתקשה להיגמל מהצורך באויב יהודי כדי להסביר את הצרות שלה.

האיש שהחזיר לאירופה את הצמרמורת

ולדימיר פוטין של 2025 איננו רק שליט רוסיה; הוא סמל של העבר שמסרב לעבור מהבמה. הוא מזכיר לעולם שהמלחמות הקרה והחמה לעולם אינן רחוקות באמת, ושהתלות באנרגיה זולה יכולה להפוך נשק בידיים הלא נכונות.
לאירופה הוא מביא שיעור יקר בכימיה בסיסית: גז+פוליטיקה = התלקחות.
ולישראל – תזכורת להישאר גאה, חזקה ודרוכה, כי כל גל של אנטישמיות באירופה תמיד מוצא לו צידוק חדש.

אם תרצו, פוטין הוא ההוכחה שציניות והומור שחור הם לא רק כלי כתיבה – אלא אסטרטגיה שלמה לניהול אימפריה מתפוררת.

-- פרסומת --