🇪🇸 ספרד – ממלכת השמש, הסיאסטה, והכניעה השקטה
פעם, כשדיברת על ספרד, דמיינת פלמנקו, סאנגְרִיה, ים תיכוני, וסייסטה אינסופית תחת שמש נוצצת.
היום? אפשר להוסיף לרשימה גם מסגדים נוצצים, מחבלים מתעוררים, ופוליטיקאים שמתנמנמים מול המציאות.
ספרד 2025 – המקום שבו האימפריה לשעבר איבדה את עולמה, בעודה נרדמת על השלט.
מאיפה זה התחיל?
במובן מסוים, ספרד רק סוגרת מעגל.
אחרי הכול, היא כבר נכבשה פעם על ידי המוסלמים במאה ה־8. אז, זה נמשך 781 שנה.
הפעם, התהליך מהיר יותר – פחות חרבות, יותר ויזות.
האינקוויזיציה? נגמרה.
אבל הפחד לחצות את קו התקינות הפוליטית – רק התחיל.
מאל־אנדלוס ועד מדריד: הכיבוש בגרסה מתקדמת
הפעם אין צורך בצבאות.
מספיק במפלגות "חברתיות", עיתונות שמאלית, והאשמות באיסלאמופוביה.
כך, צעד אחר צעד, המדינה שהוציאה מתוכה את המורים – פתחה להם שוב את הדלת.
לא בכוח החרב, אלא בכוח הווק.
הכנסיות מתרוקנות, המסגדים מתמלאים, והאוכלוסייה הצעירה – נראית יותר כמו קזבלנקה מאשר מדריד.
מי שמרים גבה נחשב גזען, ומי שמרים ידיים – בסך הכול "פתוח תרבותית".
הסוציאליזם הספרדי: אהבה בשלטון, שנאה למציאות
המפלגה הסוציאליסטית הספרדית, שעדיין מתעקשת לחשוב שהיא חיה בשנות ה־90, עסוקה בזכויות מיעוטים, פליטים, והפלסטינים, כמובן.
כי הרי אין דבר שמחמם את הלב הספרדי כמו הפגנה בעד עזה, בזמן שבברצלונה אוטובוסים כבר לא נכנסים לרבעים מסוימים אחרי רדת החשכה.
הם מדברים על “דו־קיום”, אבל זה יותר כמו “חד־כיוון”:
הצד אחד דורש זכויות, הצד השני מצטלם עם קפה ומנסה לא להיעלם.
תיירות, טרור, וטאפס של פחד
ספרד ניסתה למכור את עצמה לעולם כיעד תיירותי נצחי: שמש, ים, פסטות וטאפס.
אבל אחרי כמה פיגועים רציניים – מברצלונה ועד מדריד – גם השמש נראית קצת פחות זורחת.
כל פיגוע כזה נעטף מיד בקלישאות על "שלום", "אחדות" ו"לא ניתן להם לנצח" –
אבל בפועל, הם כבר מנצחים.
כי כשמדינה לא מעזה לומר מי אויבה, היא כבר הפסידה.
והכנסייה? מתפללת בשקט
בעבר, הכנסייה הקתולית הייתה כוח עליון.
היום – היא מסתפקת בלהדליק נר ולהתפלל שיום אחד יחזרו להאמין בה.
במקום צלבים, תמצאו יותר ויותר חיג'אבים, ובמקום מיסים – תמיכה ממשלתית ב"קהילות שוליות".
כן, שוליות… בערך כמו חמאס ברמאללה.
סייסטה לאומית
אם יש משהו שמאפיין את ספרד, זו האמנות של לא לעשות כלום.
פעם זה היה מקסים – סימן לרוגע ים־תיכוני.
היום זו מדיניות חוץ.
הטרור מתגבר? סייסטה.
המהגרים משתלטים? סייסטה.
התרבות מתפוררת? סייסטה.
רק אל תעירו את הממשלה – היא עוד עלולה להגיב בטעות.
ומה עם היהודים?
ספרד ניסתה "לתקן" את חטאי גירוש ספרד ע"י חוק השבות ליהודים מצאצאי מגורשים.
רבים באו – והבינו מהר מאוד שההיסטוריה אולי השתנתה, אבל האנטישמיות לא.
ברחובות מדריד וברצלונה, קל יותר למצוא הפגנה נגד ישראל מאשר מניין.
העם שהמציא את דון קיחוטה ממשיך להילחם בטחנות רוח – רק שעכשיו הוא נלחם באויב הלא נכון.
סיכום: ממלכת הסיאסטה, ממלכת הכניעה
ספרד, האימפריה שאי־פעם לא שקעה בה השמש, שקעה בעצמה.
ממלכה של נופים מרהיבים ואופי רך מדי, שמעדיפה לנמנם מאשר להילחם.
כשהיא תתעורר, היא עלולה לגלות שהפלמנקו היחיד שנותר – הוא ריקוד סביב דגל ירוק.
הירשמו כדי לקבל את הפוסטים האחרונים אל המייל שלכם
